מאמינים באהבה ממבט ראשון? טוב, זו שאלה מטופשת. אני לא מאמין בכלל במבטים. אז מה כן?

הכל התחיל כשתוך כדי קריאה על הטכנולוגיות של כרטיסי המסך הראשונים של nVidia הגעתי לדף שסיפר על החברות שפעלו בתחום באותה תקופה (אמצע שנות ה-90 העליזות). ההיסטוריה של חברה אחת תפסה את תשומת לבי במיוחד. אני מדבר, כמובן, על 3dfx. מדובר בחברה אגדית פורצת דרך שביצעה שורה של טעויות עסקיות אומללות שגרמו לפשיטת רגל ולקנייתה ע"י nVidia בסוף שנת 2000. לא ידעתי עליה הרבה לפני שקראתי; בכל חיי היה לי רק כרטיס מסך אחד שלה - Voodoo 3 3000 - שקיבלתי מדוד שלי ב-2006 והיה אמור לשדרג במקצת את כרטיס המסך העתיק של ATI (ה-Rage 128) ששוכן בקרבו של המחשב (העתיק עוד יותר) שפועל עם מעבד Pentium III Celeron (כן, עדיין פועל יופי, למרות שכבר אז הוא לא היה המחשב הראשי שלי). בין רצון למציאות יש מרחק ומשום מה הכרטיס התעקש לפעול רק כשדחפתי אותו לחריץ ה-AGP כשהמחשב מחובר לחשמל, הדרייברים הגנריים של Windows XP לא התאימו לגמרי ובפעולות מסויימות הם פשוט קרסו, כך שבסופו של דבר התייאשתי והחזרתי את הכרטיס הישן.

סלחו לי, קצת נסחפתי בנוסטלגיה. בכל אופן, מה שקרה הוא שאחרי שקראתי על החברה באותו דף - התאהבתי לגמרי והתחלתי לחפש חומר על ההיסטוריה המלאה שלה. מצאתי את מבוקשי בקלות (מסתבר שאני לא המעריץ היחיד, בלשון המעטה) ולאחר מספר שעות שאותן ביליתי בקריאה, בנבירה עמוקה בקבצי הדרייברים ובבדיקת גרסאות קושחה, הפכתי למעריץ והחלטתי להתחיל לנשום 3dfx. או במילים אחרות: להרכיב מערכת מחשב שבה ימצא הכרטיס את מקומו פועל בצורה מושלמת.

המערכת נמצאת כרגע בהרכבה (הזמן קצת עמוס מבחינתי וצריך הרבה סבלנות כדי להתעסק עם המודינג של המערכת), אבל זה לא הנושא. העניין הוא שכשחשבתי על זה, נחרדתי. מצאתי את עצמי, פתאום, מעריץ משהו. לא סתם משהו, אלא משהו שכבר עשר שנים קבור מתחת לחולות ההיסטוריה ושכשפגשתי בו לראשונה לפני קצת יותר מארבע שנים - התאכזבתי וזנחתי אותו.

זה הזכיר לי את ההרגשה שהיתה לי כשפגשתי לראשונה את אובונטו בתחילת 2007 (ומאוחר יותר, באפריל, כשהתקנתי את גרסה 7.04 על המחשב שלי). אז הייתי צעיר נלהב ורגשן יותר, סגדתי למרק שאטלוורת' ואם הייתם מספרים לי בזמנו שהצלחתם לארגן לי ארוחת ערב איתו - קרוב לודאי שהייתי מסיים בבית חולים בעילפון כבד מרוב אושר (טוב, אולי הגזמתי. אבל באמת הערצתי את אובונטו, את רעיון הקוד הפתוח ואת שאטלוורת' שתרם להתבססות לינוקס על פני Windows [נא לא לשכוח שהימים היו ימי שחרור ויסטה שהיוותה אכזבה עצומה. וכן, הערצתי לחלוטין גם את ריצ'רד סטולמן, שלא תגידו שסתם נפלתי על שאטלוורת']). ביליתי לילה שלם בעריכת הקבצים של מנהל האיתחול כדי להצליח להפעיל לצד אובונטו גם את שלושת מערכות ההפעלה שהיו מותקנות לי על המחשב עוד לפניה.

אז נכון, לא מדובר באותו סוג של הערצה מטופשת שהיתה לי אז. מדובר בהערצה מתונה יותר, בוגרת יותר, שלא תגרום לי לרוץ ולחפש את Voodoo 5 5500 ותסתכם בכך שארכיב את מערכת המחשב המתוכננת ובעובדה של-3dfx יהיה שמור בליבי לעד מקום של כבוד; אבל פתאום כל אותן קבוצות מעריצים של מפורסמים/ות למיניהם/ן שתמיד בזתי להן קיבלו פרופורציות, כי גם אני מעריץ. אני עדיין מרגיש וחושב שההערצה שלי הגיונית יותר, שכלתנית יותר ונעלה יותר, כי הם מעריצים אנשים ואני מעריץ את שכלם, אבל פתאום גיליתי שגם בתוכי קיים הרגש הבלתי מוסבר של הערצה. פתאום גיליתי שבאיזשהו מקום אני עדיין אנושי...

הייתי מוכרח - תחתית כרטיס המסך עם הלוגו של 3dfx. נכון שזה לא אומר לכם כלום?

שלכם,

- נרקיס.

נ.ב. כתבתי את דף האודות של הבלוג, לא תקראו?

ואנקדוטה לסיום: עברית שפה קשה.

פיירפוקס לא מצליח להציג דף אינטרנט. תחת הסעיף "גורמים אפשריים" מופיע המשפט: "הבעיה עשוייה להיגרם כתוצאה מסירוב לקבל עוגיות".

אמא שלי: קפה לבד זה בסדר בשבילך?