אז אלה הצרות אלה האהבות ומה שבינהן...

איפה יש מקום שבו אני אוכל לבכות בשקט, בלי שאף אחד יראה או ישמע, בלי שאף אחד ישאל אולי מה קרה?

איפה האדם שיעזור לי עם כל הצרות?

איפה כל הטוב שהיה לי פעם?

אז נכון אני אמורה ליהיות הי שמחה שבעולם כי בקרוב יש לי יומולדת ויש לי חברים שכן אוהבים אותי ודואגים לי שלא כמו בשנה שעברה ויש גם מישהו שדלוק עליי אבל.. אני מרגישה כאילו אין פה מישו שבאמת יכול לעזור לי.

הבעיות שלי אולי קלות משל אחרים אבל הן עדין בעיות.

למה כל המציקים לא יכולים פשוט להעלם? למה הם פה ולמה הם מציקים לי?

כבר נמאס לי מהכל! אני רוצה פשוט להעלם. אבל להישאר.

כי בכללי אני אוהבת את החיים שלי.. אבל עכשיו אני לא רוצה כלום חוץ מלשכב במיטה שלי כשהדלת נעולה, שאף אחד לא ינסה לברר מה עובר עליי, שיעזבו אותי בשקט.

למה זה התחיל להחמיר ככה? כי להורים שלי אין מאיפה לשלם לפולין... ואני הודעתי להם כבר שנה שעברה שאני רוצה ליסוע לפולין השנה... אז אבא שלי אמר לכי לעבוד ותחסכי כסף... אבל איך אני אמורה לעבוד כשאני לומדת?!?... זה לא מסתדר... והוא בעצמו (אבא שלי) אומר לי כל הזמן שאני צריכה ללמוד כדי להצליח ובלה בלה בלה...

אוף עצבייייייםם...!!!

בא לי פשוט לצעוק ולהוציא את כל האגרסיות!!!...