באותו היום.. לא יכולתי לחכות יותר.. כל כך הרגשתי שחסרות לי השפתיים האלה.. כל כך... לא יכולתי להפסיק לדמיין אותן, מנשקות אותי... מנסה להיזכר במגע הקסום הזה ובצמרמורות...
מרגישה אותו... לא יכולתי יותר...
חיכיתי. ישבתי מול המחשב, התבוננתי.. הוא התחבר! וחיכיתי... כשהתנתקתי הוא התנתק.. וקצת אחרי שהתחברתי.. הוא התחבר שוב!
חיכיתי... לא הרשיתי לעצמי לפעול.. אסור לי.. אם מישהו יזיק לי אני צריכה לדאוג שזאת לא תהיה אני.
אחרי הרבה זמן של המתנה... כשכבר לא יכולתי יותר... הייתה לי הרגשה שהיום זה ייגמר.
פתאום הודעה! "
" כתבתי כמה שאלות ציניות ואז נגשתי לעניין.. קודם כל.. האם היא יודעת.. היא לא.... בטוח?.. היא לא!
הדבקנו קצת פערים.. סיפרנו כמה שהיה קשה לחוד...
לא רוצה לעבור את זה שוב... אני לא יכולה בלעדיו.
לא רוצה להמתין יותר... אני רוצה להרגיש אותו... קרוב יותר זה יותר טוב... יותר בשבילי...
היחידה? אני היחידה? עם כל ההן? דווקא אני? אני מלאה בפחד מאכזבה. מלאה בחששות. מקנאה מכל תזוזה שלו.
אני לא יודעת איך.. אבל שנינו הרגשנו את השבירה... נשבר לנו לפספס רגעים ביחד... חוויות.. תחושות... מגע.
אני כל כך מפחדת.... אני כל כך רוצה פשוט להסתער עליו. להגיד לו שהיום זה היום.
אני לא יכולה.. המציאות מכאיבה לי מידי.
כל המחלות, הזיהומים, השינוי, זה עלול לקרות לי, ואז מה? לספר להורים?
וגם לא רק מבחינה פיזית, אני עלולה להיפגע... מה אם אני אתאהב בו?
הוא סומך על עצמו.. הוא יודע שהוא לא ייפגע בי, איך הוא יודע?
אני כל כך מפחדת.. כל הדברים האלה... הפחדים האלה.. זה יהיה הרבה יותר קל עוד שנתיים או שלוש.
אני לא יכולה לחכות. גם הוא לא. ההרגשה הזאת ממכרת, התשוקה. אני כבר לא יודעת מה לעשות.
כינוי:
LuCkY bAsTaRd
בבלוג זה
בכל הבלוגים
