בוא נשכח מהכל רק ללילה אחד, נשכח שקיימים עוד אנשים, שהיו ריבים.

נאהב רק ללילה, כמו פעם, אהבה טהורה, מתוקה, ממכרת.

תסתכל עליי כמו שפעם הסתכלת, תחשוב עליי מה שפעם חשבת.

תאמר לי מה שפעם אמרת, תעשה לי מה שפעם עשית.

תגרום לי להרגיש ככה שוב, רק ללילה אחד.

תשתוק איתי כמו שהיינו שותקים ותדבר איתי כמו שהיינו מדברים.

תצחק איתי כמו שהיית צוחק.

תשמור איתי את הסודות שפעם היינו שומרים.

בוא נחזור לרגעים האלה שהיינו רק שנינו בעולם, רק ללילה אחד.

אני כל כך צריכה אותך עכשיו.. הלוואי שהייתה דרך, יקום מקביל שכזה, שבו היינו רק שנינו והיינו יכולים להתנהג כמו שאנחנו מרגישים באמת, אותו יקום שהיינו מגיעים אליו כשהיינו לבד לבד.

כל לילה מרחתי תכשירים והתלבשתי ארוך אף על פי שהיה חם, התחלתי לצאת לעתים רחוקות יותר.. שלא יעקצו אותי.

אחרי הרבה גירודים העקיצות גם השאירו צלקת אבל אחרים לא רואים את הצלקות האלה, רק אני מרגישה אותן.

כל עקיצה מתנפחת ישר אחרי שנעשית, הופכת לכתם בולט על העור שלי.. העור שלי! אחר כך אני מסתובבת איתו ברחובות ומדברת איתו עם אנשים.. הם לא רואים את העקיצה הזאת.. אבל לי היא מפריעה, לי היא מגרת, לי היא נשארת בראש, ובסוף אני רואה את עצמי מלאה בצלקות וכל עקיצה שאי פעם עקצו אותי עוקבת אחרי לכל מקום.

חשבתי שלא עוקצים יותר, היתושים השתנו, הדם שלי השתנה, אני השתניתי.. אבל בפנים אני עדיין אותו דבר.. והעקיצות רק חוזרות על עצמן ולפעמים, לאחרונה באותם מקומות.

כל הריבים האלה לא היו ממש באשמתי, ולא מוצדקים.

עד שהגיע הריב הכי לא צפוי, רבתי עם עופרי, הכי סמכתי עליה, הכי התחברתי אליה, היא ואני היינו קרובות יותר מאחיות.. וזה התפוצץ.

זה גם לא היה באשמתי.. בערך.. הכל בגלל שיש גברים בעולם, אני לא נגד.. תודה רבה עליהם אבל כל העניין הזה של "חבר" "אקס" וכו' פשוט הורס הכל. אם יש לי ידיד והוא וחברה הכי טובה שלי נפרדו נעלם לי הידיד הזה כי פתאום "אסור" לי להיות ידידה שלו. מה אם זה היה שפתאום גיליתי שאני נמשכת אליו ומעוניינת להיות איתו? זה הדבר הכי פסול, להיות עם האקס של החברה הכי טובה, זה גם כמו לאכול שאריות של מישהי אחרת.

אז לא רציתי אותו אבל ניחמתי אותו אחרי שהיא ניחמה אותו דרך הפלאפון שלי ולא  היה לה מספיק תשומת לב וזהו, נגמר.

4 ריבים ונשארתי לבד.. בבית ספר אני אשב לבד עם ספר או מוזיקה, אני אהיה המוזרה המתבודדת.. אני מקווה שזה לא יהיה ככה..

השנה כבר נגמרה אבל נשארו לי עוד שנתיים של סבל ובדידות.. נקווה שמשהו ישתנה עד אז..

אני מרגישה שאחותי בודדה, באופן קבוע.. אבל אני לא מרגישה רצון להיות איתה וגם היא רחוקה כל הזמן, עובדת ולא בבית אפילו לא בערב, היא בדירה... אני כל הזמן חושבת שזה בגללי, מעניין אותי בסך הכל מה הולך איתה בעבודה וביומיום.. הכל בגלל הדבר הזה שהיא נכנסה אליו, משהו בסגנון פסיכולוגית, זה הרס אותה, היא התחילה להיות כמו אלה שחזרו מהודו רק בקיצוניות אני פשוט לא מבינה מה עובר עליה ואני מקווה שזה ישתנה בקרוב.. לא כיף לי לדבר איתה כמו פעם, לא נעים לי להסתכל עליה כמו פעם... אני רוצה שהיא תחזור לטפח את עצמה ולהיות אישה יפה ומטופחת ושהיא תחזור לדבר רגיל ולא בטון ה"מתוק" הזה כי אף אחד לא נהנה לשמוע את זה ושתפסיק להגן על כולם, שתחזור להיות כמו שימים שהיא עוד הייתה בבית ספר. אני מרגישה כל כך לא בסדר עם הציפיות האלה אבל אני מתגעגעת לאחותי, זאת שהייתה בן אדם ולא איזושהי ישות בפוטנציאל.

אולי אני גם מכניסה אחרים לדיכאון, אבל אני לא יכולה שיצפו ממני לבדר כל הזמן, אני זוכרת שכשאני והוא עוד לא רבנו הוא סיפר לי שהוא בדיכאון ושהוא צריך את שמחת החיים שלי ואז כשאמרתי לו שגם אני בדיכאון אז הוא התאכזב וסוג של לא רצה לראות אותי.. טראומה.. באמת.. כאילו רוצים שאני אבדר, מה אני ליצן? אני לא מבינה לפעמים אנשים הם לא מבינים כמה זה פוגע להתייחס ככה..

ועכשיו מהרגע שנכנסתי לדיכאון גם החברה הכי טובה שלי נכנסה לדיכאון וזה עוד יותר מכניס אותי לדיכאון ושוב יש בי את הצורך לבדר ופתור את הבעיות שלה, אולי בגלל מה שקרה איתו והיא בסך הכל רוצה להיות איתי, לפחות זה מה שאני רואה, אבל היא מתייחסת לבעיות שלי פחות מלבעיות שלה בזמן האחרון כאילו, אוף, נפגשנו לפני כמה ימים כדי "לעודד" אותי ואחרי 10 דקות עברנו לדבר עליה, זה ממש מפריע לי.. אבל היא תמיד כזאת שמתרכזת בעצמה..

אני צריכה גבר אבל לא חבר... אני רוצה אותו חזרה אבל את ההוא של לפני חודשיים לא את זה של עכשיו, הוא הראה לי את הצד הנוראי שלו, והצד הנוראי שלו באמת נוראי.. מאכזב... מאוד... לא חשבתי שבן אדם יכול להיות כזה שטני ושפל.

ובכל זאת אני רוצה אותו חזרה. הלוואי שלא הייתי פוגשת אותו בכלל.