חזרתי, ברור.
בוגרת יותר? לא יודעת.
מבוגרת יותר זה בטוח.
התרפיה הקודמת במרחק של שנתיים... היום אנחנו כמו חברות.
יוצאות לבתי קפה אני והיא (הפסיכולוגית מאז).
היום עישנתי מולה והיא לא אמרה כלום... רק שלא ידעה שאני מעשנת. האמת שלא עישנתי הרבה זמן כי עברתי ניתוח די מסובך אבל לכבודה חזרתי לעשן.
הודיתי בפניה שעיצבנתי אותה אז. כשהייתי מגיעה לסשנים אחרי 40 ו 60 שעות צום.
בכוונה תחילה.
דפוק, אה?
בשבת האחרונה אמרתי לאמא שלי שאני מרגישה פרה. והיא: עוד פעם את והשטויות שלך?
ניסיתי לבחון דיאטות שונות כמו דיאטה ירוקה.
אבל אולי הדבר הכי נכון לעשות הוא פשוט לחזור לצום מים/זירו.
הבנות מהעבודה בהיכון. כל צהריים: נו בואי. את אוכלת? את רוצה שאני אביא לך משהו? אולי בא לך טוסט (ואולי לא? ראית איך התחת שלי נראה?)
אמרה לי חברה לעבודה השבוע: "התקופה ההיא (שאז ירדתי המון במשקל) הייתה מפחידה מאד בשבילך ובשבילנו".
וביני לבין עצמי אמרתי שהתקופה הנוכחית מפחידה אותי לנוכח זה שאני מרגישה כל כך שמנה שאי אפשר לתאר.
אז אני יודעת שזה מזיק.
אני, שהתעלפתי פעמיים אחרי הניתוח מצניחת לחץ דם וצריכה לעבור עוד ניתוח אחרי החגים..
אבל חייבת לרדת במשקל. פשוט חייבת.
התרפיסט הנוכחי מדהים. ממש מרגישה איתו בנוח...
הוא עוד לא ממש עבד איתי על האכילה. שאל קצת. ציין שזו בריחה מצויינת מלהתמודד.
והיום תוך כדי הליכה באמת חשבתי שאני צריכה חופש מהחיים.
עמוס לי מדי.
בנות, עזרה.
מאיפה משיגים:
א. חבל קפיצה - ניסיתי בכל החנויות הגדולות ואין.
ב. לקסטיבים לא טבעיים. אני אמנם משלבת את הטבעיים וזה עוזר לקחת 8 כאלה ביום אבל אני רוצה משהו חזק יותר.
אז,
קבלו אותי שוב לשורות ואני אשתדל לעשות כמיטב יכולתי.
אוהבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
