החופש הזה, הכנתי את עצמי אליו טוב טוב. אספתי רגעים של סבלנות אין סופית, שמרתי בצד אדישות לרעש, הקמתי קרן נאמנות של שמחה ואושר, קיבצתי את כל נפלאות בתיה עוזיאל למועדפים, הכנתי רשימה מסודרת (טוב, לא... ) של דברים שאפשר לעשות עם שלושה ילדים קטנים ולצאת מזה בשלום, נשמתי נשימה עמוקה ויצאתי אל החופש.
שבעה ימי חופשה נומוגו להם- עוד משהו כמו ארבעה עשר לפני. עד כה ביקרנו בגן החיות התנ"כי, במוזיאון הטבע, בחנות צעצועים ענקית, בשוק מחנה יהודה, במסעדה, בפארק עם הגזלן הכי יקר בארץ ובפיצריה. סביר להניח שעד שיגמר החופש אני אקבל שיחה ממנהל הבנק שישאל אותי אם זכיתי בלוטו או שהוא יקבל שיחה ממני אם אפשר להגדיל את מסגרת האשראי. משהו הרי יצטרך לקרות מתישהו.
שיגנבו לי את כרטיס האשראי. שיגבילו לי את החשבון. שהם יחזרו כבר לבתי הספר. שמשהו יפסיק כבר את הטירוף הזה.
אני מוצאת את עצמי קונה שקט. בגן החיות הוא עלה לנו 144 ש"ח, בחנות הצעצועים כמעט כפול.. אין יום שבו אני לא קונה שקט מזן מסויים. שקט של פחות מ 40 שח לשעה הוא שקט זול. שקט של יותר ממאה הוא יקר. יש פעילויות חינמיות בקניונים שבהם קונים רעש בחינם ומשלמים עליו ביוקר אחר כך. יש שקט בטיול בטבע, הוא יחסית זול אבל דורש שעתיים התארגנות ואחרי חצי שעה הם רוצים הביתה. באמצע יש אטרקציות במחיר שווה לכל כיס של מכנס ממותג ויקר. לכיס הג'ינס מהבזאר שלי יש מעט מאוד מקומות שווים.
כן, יש ימים של טלויזיה, גן שעשועים וטושים בחצר. יש גם ימים של ארוחה ביתית וצבעי גואש. גם אני וגם הם מסיימים אותם ברצון עז לחנוק את גדעון סער.
והטלויזיה היא בייביסיטר שמשתיק אותם אבל גורם למצפון שלי לצרוח.
אפשר להגיד למערכת החינוך שכבר היום הם השיגו את מטרתם. אני מעריכה אותם, מאוד. הם הבייביסיטר הכי זול שאפשר למצוא. כשהם בחופש האשראי שלי עובד, ועובד, ועובד. כבר לא מעניין אותי שהם פה כל היום, לא אכפת לי הרעש ולא מזיז לי הבלאגן. אכפת לי רק שבסוף החופש אני אצטרך להתחיל לחלק עיתונים בארבע בבוקר או לחזור למלצר בכדי לסגור את הפער.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet