אמא שלו בת 60 השנה, ובמסגרת החיפוש אחר הצורה המושלמת לחגוג לה החלטנו לקנות כרטיסי טיסה, לשכור רכב, להזמין מקום בכפר נופש ולבלות שבוע משפחתי מרוכז בחו"ל.
בשבוע שנפל בו הפור העדפתי להתעלם מההוצאה הכלכלית הענקית ולשמוח. לא טסתי לחו"ל מאז שהייתי בהריון עם הגדול. ולטוס היה תחביב גדול שלי עד אז. חשבתי לעצמי איך שבע השנים הרעות של כל הגלובוס מסתיימות להן ואני שבה לסורי וטסה. חשבתי איך אירופה, שהתגעגעה אלי כל כך בשנים שחלפו, פותחת אלי זרועות ומפזרת עלי שוב ניחוחות פריזאים (טוב, נו, ניחוחות הולנדים... ואסנריים ליתר דיוק, אבל מי נתן למציאות לקלקל לי את החלום?) וזורקת עלי יורואים מכל חלון בכדי שאני אוכל לעשות שופינג כלבבי.
שבוע חלף, ועוד אחד, והנסיעה הפכה ממשית קצת יותר, ונזכרתי שגם אם יזרקו עלי היורואים, וגם אם אמצא אשראי ללא בעלים, אני אהיה עם שלושה ילדים, במושב האחורי, כשהבחור ואחיו צועקים על זאת מהג'י פי אס שתסתום כבר כי אין פה ימינה.
התחלתי לחשוב איך אני מעבירה טיסה שלמה, של ארבע וחצי שעות, עם תינוקת מיללת על הידיים ושני פעילי תנזים משוחררי חגורה. גם אז, סביר שהבחור ואחיו ישבו במעבר ויבדקו מפות חשובות "בכדי שנוכל לצאת ישר כשנגיע" ויתעצבנו אם הקטנה תפריע לצורת הקריאה בעיניים עצומות החדשה שפיתחו. אני אשב בין שני הגדולים, משכנעת אותם לא לריב על המושב ליד החלון עכשיו, כי יש מספיק זמן לריב עליו אחר כך, כשהיא עומדת על הברכיים שלי ומנסה לטפס לי על הראש.
תרגעי, אני אומרת לעצמי, אמא שלו איתנו, לה הם הרי לא יאשרו לנהוג. היא תסבול איתך מאחור, לפחות אחד מהם יטפס לה על הראש. את תקועה רק עם השניים האחרים.
אני לא יודעת למה זה לא מרגיע אותי, אולי כי אחיו הצעיר של הבחור בונה על כבישי אירופה הרחבים ומקווה פעם אחת ולתמיד לבדוק עד לאיזו מהירות רכב יכול להגיע, אולי כי הבחור שלי,ששנא לנהוג מרגע שהוציא רישיון, פיתח חדווה פתאומית למושב הנהג חסר הילדים ומסרב להתפנות מהכיסא.
ושוב, אני מנסה שלל תירוצים בכדי להשיב לי את חדוות הטיסה, אני אקח את אימו היקרה איזה אחר צהריים אחד ונרד לנו לשופינג אמסטרדמי נפלא, ואשאיר שני גברים מפותחים יחסית עם שלושה ילדים צעירים. מה כבר יכול לקרות?
מה שיכול לקרות זה בערך ככה:
איפה הבגדים?
השארתי אותם על המיטה
זה קטן עליו
זה כי זה שלה, הוורוד אמור היה להסגיר את זה אבל לא סידרתי לפי הסדר, ושכחתי לשים לך שלטים
איפה מעילים?
למה מעילים? חום אימים בחוץ
אה.. אנחנו יוצאים לסקי. נראה לי שיהיה שם קר
איזה סקי? מה?
יש פה, במרחק של ארבעה קילומטר, אתר סקי, אבל אפשר לעשות קיצור דרך השיחים.
אחרי שאני אשוב חסרת נשימה כי הוא המציא עוד רעיון מטורף שמגניב לילדים הוא ינסה לשדל אותי לצאת לבקר בהרי געש פעילים. כי מתי עוד יצא לילדים לראות את זה??
הוא באמת בסדר, הבחור שלי, הוא פשוט לא נמצא איתם מספיק בכדי לדעת. והוא גם כל כך רוצה בשבילם, עד שלפעמים הוא שוכח שהם רק ילדים.
אז בערך בעוד חדשיים מהיום, אני ארוץ אחריו ברחבי הולנד ואנסה להוריד אותו לאדמה. להגיד לו שצריך יותר לאט.
וכשנחזור הוא שוב יגיד שחופשה עם ילדים זה סיוט, שהוא חייב איזה יומיים לנוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet