אמובטלת בברלין

סוף שבוע אחד עם לינה אצל סבתא, שני ימי הולדת, אחד של איחוד משפחתי מרגש ואחד עם חברות שהזמן בו עצר מלכת, באמצע היה לילה של שינה טרופה והמון יקיצות לא טבעיות, פרוייקט אחד גדול ויצירתי, נסיעה ארוכה הביתה וסוג של עבודה חדשה.

בשניות הראשונות שבהן אני יושבת מאז יום חמישי, קופצים בחוץ שישה ילדים, שלושה מהם שלי, שניים מוזמנים ואחד (אלוהינו) שבא עם אחיו והחליט להשאר. כשהבחור יחליט להפציע אני אצא למשרתי השניה (השלישית? הרביעית? כבר הפסקתי לספור...) ואחזור עם הלשון בחוץ. כתבתי אלפי פוסטים בראש ואף לא אחד על מקלדת, היו לי מליוני דקות של שקט, אף אחת מהן לא באמת הצליחה לצאת מחלומות הזויים ולהפוך למציאות. יום אחד אני אכתוב על זה ספר. יקראו לו היתה ואיננה.