אמובטלת בברלין

אז היה קצת קשה, אבל ככה? ישר נשברים? מה את ילדה בת חמש? זה יעבור! ומה הטמטום הזה עם הדום שתיקה? חזרת לכיתה ג' ואת משחקת משחק השקט? לא, כי בכל מקום אחר בחיים שלך היה פה הכל חוץ משקט... לא נכנסת לבלוג, לא נכנסת למייל, לא עושה מה שיכול לגרום לך אושר. כאילו התקופה הזאת לא מסריחה מספיק אז את מחפשת דרכים לעשות את  זה יותר גרוע?

אז לה יש בלאגן באצבעות והפוחזת כבר חודש וחצי בבית חולים, אז האוטו נתקע כל שלושה קילומטר והשני במוסך און אנד אוף כבר חודש, אז האמצעי על אנטיביוטיקה וכן יצטרכו לעקור והגדול בוכה מכל שטות בזמן האחרון... אז מה? אז מה כבר קרה?

אולי תרגעי כבר? כל המחשבות האלה של סוף העולם בטח לא לוקחות אותך קדימה ועם כל הכבוד לחרא, כבר מזמן היית צריכה להתחיל לצחוק על זה. מספיק עם ההיסטריה ועם השגעונות והאמונות הטפלות המטומטמות שלך בטח לא עושות אותך חכמה יותר.

אז די, טוב?