אז הוא התחתן....
לפני כמה שבועות מצאתי את השמלה, מדדתי אותה בחנות לכמה דקות, עשיתי איתה סיבוב בין אלה שאני סומכת על דעתם, רכשתי, עשיתי לה התאמה קטנה לאיזור החזה המאותגר שלי ותליתי אותה בארון מרוגשת ונקיה, מחכה ליום הגדול...
בבוקר אותו היום הגיעה הפוחזת הביתה, מכיוון שאני הייתי זו שתבלה איתה את השעות הגורליות של ההכנות קבענו עם לקיסטית מדופלמת, עם מעצבת שיער ומאפרת וישבנו בבית כשכל הגווארדיה הזו מפזזת סביבנו ומנסה לעשות מאיתנו בנות אדם.
בשעה 6 עמדה מול המראה מישהי מאופרת עם תסרוקת מוזרה, עם שמלה צמודה שלא ממש מאפשרת לנשום, היא נראתה מעולה והסתכלה אלי.. היתה רק בעיה אחת, לא הכרתי אותה. אמרתי לה שלום, ותהיתי לאן נעלמה הבחורה שמציצה אלי בדרך כלל?
זה לא שאני בחורה מוזנחת, אני מסדרת גבות ולפעמים אפילו מורחת קצת אודם. אבל אין לי צפרניים משוחות בלק (זה דורש תחזוק יום יומי וחוש אופנתי מפותח מידי) אני בדרך כלל לבושה בג'ינס וגופיה ושמלות נשמרות לאירועים מיוחדים.. השיער המלא והשחור משחור שלי מרושל בדרך כלל ולא אסוף ומוקפד, והעקבים, שפעם היו חלק ממדי היצוג שלי ננטשו ברגע שהקיץ הגיע.
הבחורה שעמדה מולי היתה פשוט בחורה אחרת, וכשהגעתי לאולם הבנתי עד כמה. המחמאות שקיבלתי גרמו לי קצת להתקפל ולנסות להסתתר, את המילים ששמעתי אני לא רגילה לשמוע. לא שזה רע, זה פשוט לא אני...
כשהגיע שלב החופה, ונכנסנו כולנו אל סוף השביל המכוסה כיפה לבנה התמקמתי ליד הפוחזת, כשאחי וכלתו הגיעו היא הגשימה חלום בן חודש וחצי החזיקה חזק בהליכון והתרוממה מהכיסא לשלוש השניות הכי מאושרות בימי חיי. אני לא טיפוס רגשני ואני לא מזילה דמעות בקלות אבל אפילו האח הגם ככה מרוגש שלי הרטיב טיפה את העיניים אל מול המראה הזה. יש דברים ששווה למרוח איפור בגללם..
שני הגדולים המעונבים שלי החזיקו בקטנה הנסיכותית והביאו טבעות, כמה שניות אחר כך נשברה כוס אחת קטנה ואת השאר אני זוכרת כתמונות מעורבות באדי אלכוהול...
מעגל מקיף פוחזת, אח וגיסה מונפים באוויר, אבא אחד רוקד על כתפיים ואמא שלא מצליחה להפסיק לחבק.
חתונה זו חגיגה של אהבה, אבל זו שהיתה לאחי הוסיפה לעצמה עוד כמה וכמה חגיגות לא פחות קטנות וכל מי שהגיע לשמוח איתו שמח גם איתה ואיתנו. זו היתה חגיגה ששברה מחסומים וחתונה מרובת אוהבים.
בקרוב אצלכם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet