אמובטלת בברלין

הוא שוב בחו"ל.

בבוקר הטיסה היא קיבלה סוף סוף אבחנה.

חמישה ימים לכל מדידה של חום התלוותה תפילה למודד: תעצור, בבקשה תעצור.. והוא לא, המספרים עלו ועלו ומספרים שמעל ארבעים הפכו להיות מכרים ותיקים, כאלה שאתה רואה יותר מידי ורק רוצה שהם ילכו כבר. חמישה ימים רצנו למוקד באישון לילה וחמישה ימים לא ישנו יותר משעה. ואז הגיע יום הטיסה ואיתו גם מחלת הנשיקה. כי למה שזה יעבור חלק? 

יומיים הוא לא בבית, החום ירד והיא מתחילה לחזור לעצמה.. הכלים שטופים וגם הכביסה, הוא סיים שיעורים והם הולכים מכות. סוג של פסטורליה.

יאללה, מציתי. תחזור.