אמובטלת בברלין

בתחילת כיתה א, קניתי לגדול חבילת סווטשרטים יוקרתיים, הם היו עם ריצ'רץ' ועם קפושון וחלק היו עם פרווה בפנים אבל כולם היו עם סמל בית הספר מודפס על לוח ליבו של התלמיד החדש. הרעיון הזה של תלבושת אחידה היה אמור להיות הדרך שבה לא יהיו הבדלי מעמד, ולפיו מחירי בגדי בית הספר ירדו, אבל בעיני האם הלא מנוסות שלי כל מה שראיתי הוא ששילמתי פי שניים על אותו הסווטשרט, כי לא יכלתי לקנות אותו במבצע וכי הייתי חייבת לקנות אותו בחנות שמחזיקה את ההדפס. אבל הוא היה לפני כיתה א' וההתרגשות שאחזה בי לא התירה לי להתעסק בכאלה זוטות ו/או לבחור סווטשרטים פשוטים. הילד הרגיש שלי חייב את הסוג עם הריצ'רצ' והכובע. עניין פעוט של כמה מאות שקלים לחבילה של שישה סווטשרטים.

כל זה קרה לפני שנה וחצי וחשוב הרבה יותר, כל זה קרה לפני שגיליתי שסווטשרטים, בשניה שהם באים במגע עם הבן שלי, הם הופכים לירוקים עם אוריינטציה של איכות סביבה, ולאט לאט מתכלים.

אז את כיתה א כאמור, סיימתי עם כמה תובנות:

הסווטשרטים של הבן שלי, מגיעים איתו לבית הספר אבל כנראה חוזרים עם מישהו אחר.

הסווטשרטים של הבן שלי, אלה עם הריצ'רץ', והכובע, והמחיר הגבוה, הם אלה שנח לו להוריד כשחם לו ולזרוק איפה שהוא לא נמצא.

ולא פחות חשוב: 

בכיתה א גם אספתי אותו מדלת כיתתו אז הזכרתי לו לאסוף את הסווטשרטים שהוא במקרה זרק בתוך או ליד הכיתה, וכך גם גיליתי שאלה שכן מצליחים לחזור הביתה מן הקרב, הם עם ריצ'רץ' שנהרס בכביסה.

אז השנה, הרגשתי הורה ותיק ולמוד קרבות ורכשתי את הסווטשרטים הפשוטים, בלי ריצ'רץ', בלי כובע, בלי פרווה. עם צווארון פשוט וסגור ועם סרבול קל בפשיטתם... העניין הפעוט הזה עלה לי בערך חצי ממה שעלה לי אותו העניין בשנה הקודמת אז הרשתי לעצמי לרכוש עוד שניים. בעיקר כי לקחתי בחשבון את עניין ההתדלדלות שלהם על פני השנה.

והינה, בוקר אחד, בתחילת חודש פברואר, קמתי וניגשתי לארון בכדי להגיש לו את התלבושת שאיתה הוא יצעד לבית הספר. שום סווטשרט לא היה מונח שם ומקופל אז ניגשתי למייבש וחיפשתי בין דייריו. גם הוא היה ריק מסמלי בית ספר אז המשכתי הלאה ופתחתי לקטן את הילקוט. שום סווטשרט מאתמול לא היה מונח בו. בצר לי ניגשתי למכונה ולסל המלוכלכים וגם שם לא מצאתי אף סווטשרט לרפואה. וזה כבר כמה שבועות שאני חשה בהתדלדלותם של הדיירים הללו ומזהירה את הבן שלי שעתיד הקופה שלו עומד לשנות את פניו: כל תכניותיו למשחק החדש של מלחמת הכוכבים עומדות להגיע לידיה של קופאית עייפה בחנות ההדפסות היחידה שמוכרת את סמל בית הספר שלו. 

אילתרתי לו חולצה קצרה על גופיה לבנה ארוכה וג'קט ויצאתי בפעם המליון השנה אל בור האופל שנמצא במסדרון בית הספר שלו. בור האופל מכיל בתוכו מגוון דיירים, עם ובלי סמלי בית הספר, עם ובלי ריצ'רץ', במידות שונות ובצבעים שונים. אבל אף פעם לא מצאתי את מי ששהה לאחרונה בארונו הקט של בני הבכור. להפתעתי הפעם מצאתי כמה דיירים מוכרים- גיליתי אחד שחור די דומה שאם זה לא הוא אז בוודאות יש בינהם קירבה משפחתית, ואת הירוק שלנו מהשנה שעברה וגם את זה שאתמול הוא טען שהוא הכניס לתיק. ארזתי את השלושה ויצאתי במהרה לפני שבור האופל ילשין עלי למנהלת. כי למרות שאני די בטוחה ששלושת הסווטשרטים נקנו במיטב כספי יצאתי עם תחושה של שלל מלחמה. 

כשישבתי ברכב, גיליתי עוד אמא שיצאה עם ערימה ורודה ולא פחות נפוחה. היא החזיקה את השלל שלה בכזה חיבוק חם שאני לא יכולה להיות בטוחה שאלה לא בנים אובדים אמיתיים ששבו הביתה 

למען הלקח והסדר הטוב, שלפנו גם כמה עשרות שקלים מהחיסכון התופח של הגדול ורכשנו אחד חדש שיגור פה לפחות ביומיים הקרובים ושבנו הביתה עם מחצית מהכמות שהתחלנו איתה את השנה. ואם אחד או שניים מהם ישרדו את השבת אז יש מצב שאני מסודרת  כמעט עד אמצע שבוע הבא.