בתום מחנה הפסח של כיתות ד-ו אני רוצה להגיד תודה לכל מי שעזר במלאכה:
תודה לשולה ויוסי ולמוטי מחברת חשמל, תודה לריקי מחברת המים ולאלי אלי ואלי מחברת האבטחה, תודה למרצדס על צי האוטובוסים ותודה לשטראוס על מעדני הבוקר, תודה לשמש ששקעה וגם זרחה לה, ועל כך שהייתי ערה תמיד בכדי לראות, תודה גם לרני ורחל להדס וקרן, תודה לעצים שהצלו ולאבנים שנכנסו לי כל הלילה לגב, תודה לבנים של המושב הסמוך שחשבו שזה מצחיק לזרוק לבנות שלי פצצת סירחון לאוהל וגרמו לי לבלות חצי מהלילה בנפנוף שק"ש ושכנוע בנות שזה באמת לא כזה נורא. תודה גם לגשם, הנפלא, שמילא את הכינרת ועשה מכל איזור השינה שלנו איזור בוצי ומסריח. תודה גם למדריכים שלי שהיו עסוקים בנייד ובחברים שלהם 90% מהזמן ותודה מיוחדת לאמא של הבכיינית המפונקת שלא מפסיקה לקלל. בזכותך נהנתי הרבה יותר מהחזרה הביתה.
תודה למועצה שמכריחה אישה בת שלושים וחמש עם שלושה ילדים משל עצמה לצאת לשטויות האלה ותודה לכל החניכים שנרשמים, בלעדיכם זה היה אחרת לגמרי. תודה רבה גם לחבר'ה מכיתה ט שמכינים עיסת פסטה דביקה בסיר שהוא בעצם בריכה קטנה וליכולת המופלאה שלהם להרוס גם סלט פשוט ושניצל תירס. תודה לנייד שלי שבגלל כל השכלולים שהוא אוחז בהם הסוללה שלו לעולם לא תצליח להחזיק יומיים, גם אם כל מה שהוא יעשה זה להעביר לי שיחות ואס אמ אסים מהורים מודאגים. תודה גם לשק השינה האישי והפרטי שלי,היה לי לי כל כך קר ומזוויע בלילה ובזכותו אני מעריכה את המיטה שלי הרבה הרבה יותר. תודה אחת מיוחדת אני רוצה גם להגיד לחניכה שכל פעם שמשהו לא מוצא חן בעיניה היא בוחרת בשיטת הפעולה הסבירה והנוחה של מכות. אם הצלחתי לגרום לך לבקש סליחה אני יכולה לטפס על האוורסט. מעולם לא הרגשתי מסוגלת יותר.
תודה מגיעה גם לשתי החניכות שנעלמו לי לשעה וחצי, התקף לב מעולם לא היה קרוב יותר ובו בזמן כל כך מפתה. תודה לשניה שהם החליטו לחזור בה ולהגיד שהן רק הלכו לחפש נייר טואלט. ככה גיליתי כמה איפוק אני יכולה לגלות בכל מה שקשור ללהעיף סטירה לילדים של אחרים.
תודה על היכולת לקטר בלי שאף הורה ידע ואף חניך לא יקשיב ותודה אחת ענקית לאל, שזה נגמר.
***אני מקווה שברור שהכל נכתב בהומור ותחת מעטה כבד של עייפות:-)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
imuvtelet