אמובטלת בברלין

נניח שהיא כבר בגיל. והתחיל מעט להתחמם. ונניח שהחלטת שדי, כל העניין הזה עם החיתולים הלך קצת רחוק מידי והחלטת לגדוע אותו לפני שהיא תלך לאוניברסיטה ולעולם לא תבקש מהמרצה רשות להתפנות. נניח... כן?  נניח שביום בהיר אחד בחופשת הפסח רכשת כמה תחתונים ורדרדים, עם לבבות ופרחים, בדיוק מהסוג שהיא תתאהב בו ותרצה ללבוש מעל המכנסיים, למען יראו ויראו... ונניח שאותו היום עבר בשקט, ואפילו טיפה אחת לא הכתימה את התחתון המקסים והחלטת להשכיב אותה לישון איתו. ובלי החיתול המיותר. ובאותו הלילה כשנדדה שנתך והגיעה למחוזות כמויות הכביסה ומה תעשי עם המזרון במצחין בבוקר היא העירה אותך, וביקשה שתקחי אותה אחר כבוד לשירותים... ואת נשמת נשימה אחת של נחת ושכחת את כל מה שלימד אותך מרפי והיית אופטימית. נניח שבמשך שלושה ימים ולילות היא פיספסה פעם אחת בודדת, ובכתה על מר גורלם של התחתונים המעוצבים. נניח שחשבת שזה היה פשוט.

או אז היה אמור להיות ברור לך יקירתי, שבשניה שאנחת הרווחה עברה את שפתייך ויצאה אל אוויר העולם, ריח הצחנה של פיפי יבש יהפוך להיות דייר של קבע בדירתך הגם ככה יותר מידי קטנה. צריך להיות לך ברור שבשניה שאמרת לעצמך (או חלילה וחס לאחרים) שהינה, סיימת את פרק החיתולים לשנים הקרובות, את תתגעגעי אליו משמע הוא היה חבר אהוב שנטש אותך באחת. היה אמור להיות לך ברור שהיא תפתח מנהג מקסים ושובה לב לפיו כשהמכנס נרטב זה "נעימי..." והיית צריכה לדעת שצחנת סדין שראה פיפי נעימי אי שם בתחילתו של הליל ולא הצליח להעיר אותה היא מהסוג שמצליח להעיר דובים משנת החורף שלהם. היית צריכה לדעת שכשתשאלי אותה אם המים במקלחת נעימים לה היא תענה לך "לא! אני רוצה כמו פיפי" ולא תפסיק עד שתגיעי לטמפרטורה המדוייקת. מתישהו היית צריכה להבין שאם הכל נראה לך פשוט כל כך, אז האוטו החדש יקבל את המנה הראשונה ונעליים שלך שניה אחר כך את המנה השניה. ונניח שהבנת את כל זה, ואת יודעת שמצפים לך שבועות קשים.. ונניח שעכשיו סל הכביסה, המכונה והמייבש עולים על גדותיהם וכבר השלמת עם רוע הגזרה, ותקחי אותה לגן עם מלאי יומי של בגדים להחלפה, שמכסה לבד מכונה. ובשלב מסויים תשימי לב שכל הבגדים נשארים בגן. כי שם היא כמעט לא מפספסת, מה תעשי אז כשיגיע ה"נעימי" הבא? בדיוק כשהרמת אותה על הידיים, במרחק חצי שעה מהבית? רוב הסיכויים שחוץ מלהבין שיש משהו במה שהיא אומרת וזו אכן הטמפרטורה המדויקת, את תפנימי ברגע אחד את התובנה שאין באמת דבר כזה מספיק בגדים להחלפה...