אמובטלת בברלין

6:45 השכמה. - איזה סנדוויץ אתה רוצה היום? חומוס נגמר! תפסיק לבכות כולה חומוס. יש גבינה עם זיתים. תתלבש, כן, שמתי לך חולצה לספורט. למה את בוכה עכשיו? אין חולצה אחרת, זה גם ורוד. בסדר תקחי איתך את הבובה. צחצחת שיניים? למה עוד לא התלבשת? אני הולכת להפעיל מכונה, עד שאני חוזרת שניכם לבושים. די עם המכות!!! יאללה, עשית מערכת? למה לא? עכשיו! יוצאים.

7:45- פיזור- בי מתוק, יום מקסים, תן לי נשיקה, בסדר לא מול כולם.. פעם הבאה תתן לי לפני שיוצאים מהבית, כשאף אחד לא רואה. תחרות עד לגן שלך? בסדר אבל קודם נשים את הקטנה ואז אני אוכל לרוץ. למה את לא רוצה קודם? לא, היום את מחר הוא. לא לבכות. תני לי חיבוק, ונשיקה. יום מקסים. יאללה, תחרות. הי רמאי קטן, התחלת עוד לפני שיצאתי מהגן! מה מצחיק אותך. נשיקה.

8:20- מרפאת שיניים. בערך שלושת רבעי שעה של שקט ואחר כך עוד חצי שעה שמרוששת את חשבון הבנק שלי אבל עושה נחת לרופאת השיניים.

9:20- לעוודה. חצי פרצווו רדום אוול זה עוד מעט יעוור.

9:40- יששש!! מצאתי חניה. במשרד- מחשב טלפון, טלפון, טלפון, מיילים, עוד קצת טלפון. 

10:00- מנתקת ומקללת את ההיא ממשרד התרבות. מתקשרת לבוסית שלה. מנתקת . מקללת גם אותה.

10:00- האתר של משרדי הממשלה נופל. התמיכה הטלפונית קורסת, משאירה הודעה.

10:00- האתר של משרדי הממשלה עולה שוב!

10:01- האתר נופל. אין תמיכה. בוכה מול ההודעה שהאתר לא יפתח ב24 שעות הקרובות ומקללת.

10:02- אוספת הרבה אוויר בריאות ומחייגת לרו"ח. יש מצב שאני מבינה בזה יותר ממה שהוא מבין??? מקללת.

11:00- מסיימת את השיחה עם הרו"ח. הוא מבין יותר ממני, אבל הוא רוצה שבכל זאת אני אעשה את העבודה שלו. מקללת.

11:10- נמאס לי לקלל, יוצאת למכולת. עוברת ברחוב הכי יפה בעולם, מצלמת לי חלונות דלתות ומרצפות, חוזרת עם לחמניה, שוקולד מריר וד. קולה.

11:30- עולה ביחד עם חמשת הקילוגרמים הנוספים שלי ליו"ר העמותה. היא בת שמונים ושבע, זה יקח הרבה זמן.

12:15- הצלחתי להחתים אותה על שלושת השיקים. זה היה זריז, יש מצב שאני אספיק להגיע בזמן לגדול.

12:45- מחכה מול בי"ס.

12:55- מקללת

13:00- הוא יוצא. התירוץ של היום הוא שהוא לא מצא את הסווטשרט. 78 מעלות בחוץ וגם כשהוא לוקח אחד אין מצב שהוא מבלה רבע שעה בחיפושים.

13:05- בבית. מדליקה את המחשב. האתר עלה. מצליחה לעבוד שלוש וחצי דקות רצופות.

13:07- האתר נפל. 

13:10- מנסה דרך המייל, מנסה דרך הטלפון, מנסה תמיכה טלפונית. אומרת לעצמי שבירוקרטיה זה כייף חיים ואושר אמיתי. 

13:11- לא משתכנעת.

13:30- מתיאשת. גדול תעזוב את ה טלויזיה יוצאים. ככה יוצאים. כי צריך. גם אותך הבאתי בזמן. לא, לא כשתיגמר התכנית. ע-כ-ש-י-ו. גנים, אוספים חוגרים.

13:45- בבית. מספיק לריב. עוף ואורז. כי זה מה שהכנתי. אתמול אכלת שניצל. אני לא מכינה עכשיו מרק קובה. ככה. לא, גם לא ספגטי וקציצות. 

14:30- הם שבעים אני מחפשת לאן נעלם הפקק של הקטשופ. 

14:31- מתחיל הריב על השיעורים. קודם אין..אחר כך יש קצת, לא למחר. אחר כך הוא מוציא דף מקומט עם שאלות כי הוא לא לקח מחברת. אחר כך הוא צריך את המחשב ואחר כך הוא לא יודע איפה הספר. אולי במגירה בכיתה. היא רוצה לספר/לאפר/לבשל. הוא מביא את הפליימוביל. היא מאבדת עניין בכל מה שמסביב ומגלה כמה נפלא הפליימוביל. הכי נפלא האביר שאצלו ביד. והחרב שהוא שם בצד. הוא בוכה. היא צורחת. אני נכנסת לחדר ומרביצה לכרית.

15:00- שעת אמא. טושים, סיפורים, מונופול.. לא משנה מה מישהו בוכה. מה שמעודד אותי זה שבכל פעם זה מישהו אחר. אני כנראה לא עושה אפליות הם כולם כועסים באותה מידה.

16:00- הם רבים על השלט, ואז על התכנית. אבל אחרי שלוש דקות יש לי שעה של שקט.

16:01- האתר עלה אבל זאת ממשרד התרבות כבר הלכה הביתה. החיים שלה דבש.

16:47- מסיימת ורואה שיש לי 13 דקות שלמות. נמרחת לידם על הספה ועוצמת עיניים. 

17:11- מתעוררת בבהלה כי הדלת נפתחת והבחור נכנס. מקללת. הוא שוב איחר.

17:13- דהירה. בבקשה שלא תהיה ניידת, בבקשה שלא תהיה ניידת, בבקשה שלא תהיה ניידת, בבקשה שלא תהיה ניידת....

17:20- מגיעה לעבודה. חניכים כועסים, חניכים מאושרים, חניכים בורחים, חניכים רבים. ישיבת צוות. מדריכים כועסים, מדריכים מאושרים, מדריכים בורחים, מדריכים רבים. הביתה.

21:00- מודה לאלוהי המים הרותחים ומסרבת לצאת. הבחור תוהה למה אני מבשלת את עצמי ואם אני יותר טעימה חמה.

21:00:01- יוצאת. עזוב אותי באמש'ך.

21:01 מדליקה טלויזיה, אה, מה עושה פה הפקק של הקטשופ?!

21:02 נרדמת מול הטלויזיה

21:20 הבחור מכבה את הטלויזיה ואני צועקת עליו שאני ערה.

21:21 נרדמת מול הטלויזיה

23:50 הבחור מעיר אותי לחדר פעם ראשונה

23:55 נסיון שני

00:00 אני מבינה שאין לי חיים וקמה.