אמובטלת בברלין

אתה עולה לכיתה א'. אתה השני שלנו ואת רוב הדברים שאתה עושה כבר עשו לפניך. היה מי שהתחיל ללכת לפניך והיה מי שהתחיל לדבר לפניך. כבר היה מי שסיים את הגן לפניך והיה מי שקיבל תעודת הצטיינות על הנדסת קוביות. כשהוא קיבל את זה התמוגגנו מאושר וחשבנו שהוא גאון, כשאתה קיבלת את זה בעיקר חשבנו שהגננת לא כל כך מקורית..

ועכשיו אתה עולה לכיתה א'. ואנחנו כבר ליווינו ילד אחד עם מחנק בגרון וכבר עמדנו מול הדלת הסגורה אחרי הצלצול, כבר קנינו פעם ילקוט וכבר עשינו את הטעות של לקנות את כל הרשימה של הספרים בתחילת השנה. ועכשיו, כשאתה תצעד באותו השביל שאחיך צעד בדיוק לפני שנתיים, אני יודעת שאני שוב אלווה אותך עם המחנק הזה בגרון ושוב אעמוד מול הדלת הסגורה אחרי הצלצול, אבל אולי קצת פחות מחצי שעה.. אני גם יודעת שבניגוד לאחיך, הקלמר שלך ישרוד לפחות חודשיים ושתהיה לך מחברת שונה לחשבון ואחת אחרת לעברית. אני יודעת שלך יקח יותר זמן לעשות חברים אבל שאלה שתעשה ימשיכו איתך באדיקות עד הסוף. 

אני לא יודעת מה מיוחד במעמד הזה של לעלות לכיתה א', לכאורה אנשים מתחילים כל מיני דברים כל יום וההורים שלהם לא מלווים אותם עם גוש גדול בגרון שמסרב לרדת. התחלת גנים חדשים ולוויתי אותך ביום הראשון של החוג או כשהלכת בפעם הראשונה לחבר בלעדי, ולמעט (אתמול) כשהסתיימה לי חופשת הלידה והפקרתי אותך בידיה של אישה זרה, לא הציפה את עיני לחלוחית (טוב נו, בכי תמרורים...). ואף פעם, עד היום, לא התמלאתי גאווה ממעמד שכל כך תלוי בגיל. שלא תבין לא נכון, אתה ממלא את ליבי גאווה כל יום: כשאתה מוותר לאחיך, כי זה שהוא מבקש לגמרי מספיק לך. כשאתה דואג לאחותך שלא תלך לאיבוד בסופר וכשאתה אוסף אליך צעצועים שבורים והרוסים רק כי הם נראים לך קצת מסכנים. אני פשוט חושבת שהגאווה שלי הפעם, תלויה במעמד הזה שאתה נכנס אליו ואני מנסה להבין למה.

עשרות אלפי ילדים בכל שנה מתחילים כיתה א' ועשרות אלפי הורים מלווים אותם בהתרגשות לכיתה וחושבים לעצמם מתי הוא גדל לי כל כך?  ואני חושבת שהמחנק הזה הוא בעיקר בגלל השחרור. בגלל שאין לי ברירה אלא לתת לך לפרוס כנפים לבד. לתת לך להכנס למקום אחד שיש בו מאות ילדים ולקוות שאתה, לבדך, תצליח לעוף שם ושבין כולם יראו עד כמה אתה מיוחד. שהמורה שלך, שחייבת ללמד את האלף בית ולהתייחס לעוד שלושים תלמידים, תצליח לזהות שלוקח לך זמן להפתח אבל שממש, אבל ממש, שווה לחכות. שהמנהלת תדע שיש ילד אחד ב א' 3 שהוא מבריק. לא בגלל שהוא יודע לקרוא אלא בגלל שהוא מצליח להסיק מסקנות שאפילו אני לא תמיד מצליחה לראות. לשחרר אותך זה לתת לך לבחור את החברים שלך לבד, לא כי אמא מסתדרת עם אמא שלהם, ולשחרר אותך זה לסמוך עליך שאם תהיה לך בעיה אתה תבוא ותגיד לי ושאם יציקו לך אתה לא תשתוק. לשחרר אותך זה אומר לקוות שמישהו אחר יראה את מה שאני רואה לקוות שהוא יתאהב כמו שאני מאוהבת אבל לא לדעת בוודאות אם זה יקרה ולשקשק מפחד אבל להראות לך שאין סיכוי שתיפול.

נכון, כבר עשו את זה לפניך. והפעם אני לא אקח יום חופש אלא אסע מבית הספר ישר לעבודה.

נכון, היו שעשו את זה לפניך אבל עוד לא היו כמוך. ורק את זה חשוב לי שתדע.