אמובטלת בברלין

לפני כמה ימים, שבועיים וחצי אחרי שהקטנה התחילה סוף סוף ללכת לגן, הופיע לי על הצג של הנייד המספר של הגן. זה גן של התנועה ליהדות מתקדמת ויש לבת שלי שתי גננות אחת גרמניה ואחת ישראלית. הגרמניה מגמגמת בעברית והישראלית מגמגמת בגרמנית וביחד שתיהן מצליחות לתקשר עם ההורים.  באותו יום אמור, אמא של הבחור, אחיו וחברה שלו היו כאן בביקור והבחור לקח יום חופש בכדי להראות להם את העיר. בשניה הזו שהנייד שלי צלצל בדיוק קפאנו מקור בפסגת הזכוכית של הרייכסטאג וניסינו להבין אין בדיוק אמורים לצפות על העיר אם יש ערפל ופתיתי קרח על הזכוכית, וכשהנייד החל לצרוח תהיתי איך עוד לא המציאו נייד שאפשר להשתמש בו עם כפפות אימתניות עשוייות מפוך.

בצד השני של הקו היתה הגננת הגרמניה של הבת שלי והיא היתה על סף בכי. "את חייבת לבוא מהר" היא אמרה בבהלה. מה?! מה קרה?! הקטנה בסדר? נבהלתי, "לא!" היא ענתה לי, "היא לא יכולה נשארת בגן" מה קרה? שאלתי שוב כשאני צורחת ומגוון התיירים ברייכסטאג באים לבדוק מה קרה "יש לה ביצים" היא אמרה לי, "אנחנו הבאנו מישהי, מומחה, בודקת את ילדים!! ולבת שלך יש ביצים!!! שתיים!!!" מה? עדיין לא נפל לי האסימון, ביצים? איפה? "על הראש!!" ענתה לי ההיסטרית מהצד השני "שתיים!! שתיים ביצים!! של כינים!!!" כשהאסימון שלי נפל, והבנתי סוף סוף על מה המטורפת מהצד השני של הקו מדברת לא ידעתי איך להגיב, ראשית נשמתי עמוק בכדי להשיב אל חיי את השנים שאיבדתי בשניות שקדמו למילה כינים ושאלתי אותה אם היא בטוחה. זו היתה נראית לי תגובה ראויה, אני לא מודה באשמה ובקושי מסכימה עם העובדות. בליבי כמובן אמרתי לה "תגידי לי את מטורפת? זה נראה לך הגיוני? שאת מתקשרת אלי כאילו מינימום השתלטו חבורת טרוריסטים רעולי פנים על הגן והעובדה שאני אבוא לקחת את הבת שלי היא הדרישה היחידה שלהם תמורת שחרור בני הערובה??? וכל זה בגלל כינים? לא, סליחה, בגלל ביצים??? קבלי תיקון, שתי ביצים??? מה היית עושה אם היית רואה נגיד, חלילה וחס, כינה אחת? או נניח שמונה...?? עולה על הגג ומאיימת בהתאבדות? מחזיקה סכין על הצוואר וצועקת תחזיקו אותי?" אבל מה אני מבינה בענייני כינים גרמניות? או לחילופין בענייני גננות גרמניות?

היא ענתה לי שהיא בטוחה. שאני חייבת לבוא מיד, ו"לקחת את הילדה ולעשות חיסול". הסברתי לה שאני בצד השני של העיר ותלויה בתחבורה ציבורית, שאני אגיע אבל זה יקח לי קצת זמן. היא מלמלה כמה מילים בגרמנית, שנשמעו כמו אסופת קללות וניתקה.

עת ניתקתי את הנייד כבר היה ברור לכל דוברי העברית ברדיוס של חמישה קילומטר ממני שיש לילדה שלי שתי ביצים של כינים ושאני נוסעת להביא אותה מהגן. שלושת ההורים מבייננו- בחורי היקר, אימו הנאווה ועבדתכם הנאמנה ניהלנו שיחה ערה שנעה על הסקאלה שבין הגננת מטורפת לגמרי לבין הגננת זקוקה לאישפוז, שני הרווקים לעומת זאת, כבר היו עמוק בחיפוש תחבורה ציבורית לצד השני של העיר, מקום חסר ילדים וכינים...

בדרכי הארוכה עד לגן תהיתי מה מעוללת הגננת לבת המכונמת שלי, אם היא סגרה אותה בחדר בידוד ואם היא נוגעת בה רק עם כפפות או שמא היא סתם נעלה אותה בתא שירותים. תהיתי גם איך אני מתמודדת עם העובדה שהגננת שאמורה להמשיך לטפל בבת שלי בכמה חודשים הקרובים חושבת כנראה שאני האמא הכי נוראית עלי אדמות ושבטח אין לנו מקלחת בבית. הייתי גם קצת עסוקה בלהתפדח, וכל מי שקרא אותי בעבר יודע שאני לא נבהלת מכינים, בחיי שלא, אבל לפני שהגענו לגרמניה וגם בשבועות שלפני הגן ובית הספר, הראש של הילדים שלי סורק השכם וערב ולו בגלל העניין הזה של להביא כינים ישראליות כשרות לבית הספר יכול לעשות לילדים שלי יחסי ציבור לא כל כך חיוביים...

אז הגעתי אל הגן, והבת שלי, יצאה עם עם כל חבריה לחצר, וראשה נתון בכובע הצמר שלה ומתחתיו השיער שלה אסוף באדיקות. הגננת ההיסטרית ברחה כנראה הביתה והגננת הישראלית ניגשה אלי, ושאלה בחיוך אם הספקנו לסיים את הביקור, ואם הכל בסדר.. נאנחתי לי בהקלה, היא נשמעה רגועה והסבירה שזה קורה גם כאן ושולחים את הילדים הביתה בכדי לא להדביק... וזה נראה לי הגיוני וסביר ואפילו חיובי לחלוטין.

בדרך החוצה קיבלתי אס אמ אס מאח של הבחור והחברה שלו, הם מודאגים, ושואלים מתי בדיוק נסרק את הילדה בכדי שהם ידעו מתי השטח סטרילי ואפשר לחזור..