רציתי רק להבהיר כמה דברים,
כל המקרים האלו, שאנחנו אומרים ושומעים, על כל ההתאבדויות האלו, משפיעים..
עד המקרה של אמנדה טוד (ז"ל) לא הייתי מודעת לילד אחד אפילו שנטפלו אליו, שהציקו לו,..
אומנם הייתי מודעת לילדים שרצו להתאבד, הייתי מודעת לילדים שקצת יותר קשה להם בבית או בחברה, להתקבל ולהיות חלק ממנה, אבל אתם יודעים מה הרגע ששבר אותי?
אני רוצה שיעמוד כאן מישהו, אני רוצה שמישהו אחד רק, יגיד לי למה אני צריכה לשמוע מילדה קטנה, כולה בכיתה ג', עוד לא בגיל של 2 ספרות, שהיא רוצה להתאבד? אני רוצה שיהיה מישהו שיסביר לי למה אותה ילדה, יושבת ובוכה לי שאין לה חברים ושבכיתה עושים עליה חרם כל הזמן, למה אותה ילדה צריכה לסבול כל כך, בגיל 9 לא אמורים לדאוג כל כך הרבה!
היא סיפרה לי שהיא שמעה על כל מקרי ההתאבדות בזמן האחרון, ילדה בת 9, שעדיין צריכה להאמין בחסידה שמביאה את התינוק, אומרת לי שזה יכול להיות פשוט פתרון יותר טוב, לגמור את החיים " אני לא רוצה יותר לחיות" היא צעקה אליי..
אז בסוף כן, אחרי חצי שעה שהסברתי לה שהיא לא עברה שמינית מהדרך של חייה ( דבר שרק אכזב ותסכל אותה יותר ) ואחרי שהסברתי לה והבטחתי לה שהכל השתפר, היא חייכה, חיוך קטן, חיוך שלא ראיתי כבר הרבה מאוד זמן..
אז מה אם היא לא הכי רזה בכיתה? אז מה אם היא לא הכי עשירה? היא לא צריכה להתאים את עצמה אל החברה! החברה צריכה לעמוד בפתח של כל דלת עם זרועות פתוחות לחכות , לחבק ולקבל כל אדם ואדם!
ישבתי איתה ליד השולחן ושמעתי מאחורה חבורה של בנות מסודדות להן ומצחקקות לכיוונו, כשהתקרבתי לשאול מה הקטע, אותן ילדות בנות 9-10 שמושפעות מכל הטלנובלות בטלוייזיות , מושפעות מכל הסיפורים והמקרים ומכיתות יותר גבוהות מתרחקות ממני ומסננות אליי " איכס ישבת איתה, איכס חיבקת אותה.." תגידו לי שהמקרה לא עצוב? כל מה שאני מקווה זה שהמצב הזה יכול להשתנות..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
