I am not different, I am unique

לשבת מול מחשב ולחשוב יותר מדי,

לחשוב על הדברים הקטנים,

האם לכתוב או לא, האם להסתכן בזה שמישהו שאני מכירה יקרא או לא.

תמיד יש את הסיכון שאנשים ידעו, זה הפחד הכי גדול, להיות חשוף, פגיע.

אז למה אנשים כותבים בבלוג?

בשביל שיקראו? או כמו שאני רוצה, בשביל לפרוק..

בשביל לדעת שיש לי מקום להוציא את זה החוצה . כמובן שאני יכולה להוציא גם על חברים,

אבל בינינו,.. מה זה חברים? האנשים שכשמשעמם אתה יוצא איתם?
כמובן, לכל אחד צריך להיות בן אדם אחד לפחות, אבל לפעמים חושבים כל כך הרבה על כך כך מעט ואי אפשר לומר הכל

אי אפשר להמשיך להישפט, כמה שיגידו לא, ויגידו, הם באמת לא שופטים?

בולשיט.

אז לא התגברתי על אנשים, למרות הזמן שעבר, הם לא יבינו, אף אחד לא יבין..

אז להיכנס לבלוג ולכתוב כל מה שעולה בראש נראה כמו אופציה נכונה, נכון?

לחשוב טוב ופשוט בבת אחת להוציא הכל.

אז זה מה שאעשה מעכשיו כשיש מה לומר פשוט לומר ולא לשמור בבטן!

ואם יצא לכם לקרוא, תחשבו על זה גם.