.Persistent

אני לא רוצה לחפור לכם יותר מידי,רציתי בעיקר להעלות תמונה כיוון שהאחרונה שהעליתי הייתה בגיחה שהייתה שנה שעברה.כן,לפני המון זמן,והשתניתי המון מאז.הרגע הזה...זה רגע שהייתי קצת שיכורה במסיבה ואני בכלל לא זוכרת שצילמו את זה.

מוזר לי,אבל אולי אני אתרגל בשלב מסוים.

חשבתי לקנות גם יומן כתוב עם מנעול,אתם יודעים...בשביל חוויות הכתיבה על דף.זה גם זיכרון שנשמר לאורך זמן,שאפשר באמת לאחסן,ולא משהו וירטואלי.

בכל מקרה,השבוע התחיל ברגל ימין ואני מקווה שהוא ימשיך ככה.

אגב...אני מוכנה סוף סוף להלחין שירים.כתבתי די הרבה בחודשים האחרונים,ואני חושבת שיש לי מספיק חומרים לברור מהם מה הכי טוב בעיניי,גם באנגלית גם בעברית.

דברים בכללי מתחילים להיראות טוב יותר ואני מרגישה טוב יותר.נדמה שדברים מסתדרים,אז לפחות זה נחמד.

יש לי שני מועדי ב' השבוע,אחד שהמורה עוד לא החליטה אם "מגיע" לי כי היא מעצבנת [החיסורים שלי מוצדקים וכן השתדלתי בבית הספר],היא סתם נטפלת לקטנות ולא מוכנה לראות מעבר,כבר מתחילת שנה היא ככה איתי.בסוף השבוע יש לי מועד ב' במבחן בתיאטרון,שזה הדבר שאני הכי אצטרך להתכונן אליו נפשית,כיוון שיש המון חומר ופספסתי הרבה,אבל יהיה טוב.

כנראה שאני אעדכן כשיהיה משהו מעניין יותר לספר...שבוע טוב .

אני לא מבינה - מה אני עושה לא נכון?!

הבחור לא נמצא כאן גם כשהוא כאן,הוא יכול להגיד עד מחר שהוא כאן בשבילי - ואני עדיין לא מרגישה את זה.

אני לא מספרת לו מה עובר עליי כי מה שעובר עליי מאוד פשוט אבל רגיש,וכדאי שאני אבין את זה לבד כל עוד אני איתו.

אבל אני לא! איך אני אמורה להבין משהו?

ואחר כך הוא מתפלא כשאני אומרת לו:"בוא לא ניפגש וזהו".נמאס לי מהשעות המאוחרות כי "זה מה שיש",נמאס לי מהכל,באמת.

אני רוצה חבר,אני רוצה אחד שיהיה לצידי באמת,ויחבק אותי כשצריך,ולא רק כשהוא יכול או בטלפון.

אני רוצה שהוא יבוא אליי כשהוא לא עייף לגמרי ועוד שניה מתפרק לי על הספה.כי זה מה שקרה שני לילות ברצף,הוא פשוט היה עייף.

אני מבינה שהצבא מעייף והוא סוג של משלים שעות ביומיים האלו.אבל נמאס לי להבין.

מכירים את זה?

סיטואציות שאתם חייבים להבין,שחוזרות על עצמן,משהו שהוא לא בידכם,אבל נמאס לכם שזה חלק מהחיים שלכם ומתישהו פשוט נמאס לכם גם להבין.

אני לא רוצה להיות רעה או להרגיש ככה,אני לא רוצה להרגיש אשמה על זה שנמאס לי.

אני לא רוצה להרגיש אשמה כשאני מרגישה שהוא לא באמת עושה מאמץ,למרות שאני יודעת שהוא עושה,אבל...זה לא כל כך ניכר בעיניי.

אני לא אוהבת להרגיש ככה אבל המצב כרגע ממש מציק.ויש דברים,לפעמים,שאני מעדיפה לשמור לעצמי.

הוא בחר לא עכשיו,אלא מאוחר יותר.שיבוא מאוחר יותר.וילך אחרי שעה.

ובעצם...כמעט ולא ראיתי אותו.