Let’s talk

הוא מחבק אותי עכשיו. הוא קרא את הפוסט האחרון והוא מחבק אותי. הוא לא בורח מבעתה או נעלם בהדרגה. "אני אוהב אותך עכשיו יותר מתמיד". התפשטתי מולו. הוא ראה אותי עירומה, הוא ראה אותי רוקדת ושרה, הוא ראה אותי עושה צחוק מעצמי. הוא ראה אותי בוכה משטויות ומספרת לו על הרגעים הכי שחורים שלי, הכי מביכים, והכי עצובים.

אבל רק עכשיו התפשטתי. וזה מצחיק, שהעירום הכי עירום שלי זה מה שקשור אליו. הרגשות הכי חזקים והכי אינטמיים שלי, זה מה שאני מרגישה אליו. הלוואי, הלוואי הלוואי הלוואי, והרגעים האלו איתו ימשכו לנצח. 

נסיך קטן שלי. נסיך קטן ויפה שלי.

שלכם, איזה כיף,

עט לי

יערות מנשה. מתחת לשמיים במאהל. סיגרינ מגולגלת יפה יפה. עוד שכטה אחת חזקה. מבט לתוך עיני השוקולד שאני כל כך אוהבת. הרוגע משתלט. נשיקה. ליטופים.

"אני רוצה להתחתן איתך" אני לא אומרת לו. "אני רוצה לרצות להיות איתך כל רגע קצר עד סוף חיי. אני רוצה ללכת איתך לחופה, ואני רוצה שתהיה האבא של הילדים שלי. אני רוצה להיות שם בכל נשימה שאתה לוקח ובכל חוויה שאתה חווה. אני רוצה שתאהב אותי כמו בסרטים, ואני רוצה שבימי שישי נעשן ג'וינטים אפילו שיהיו לנו ילדים. אני רוצה משחקי מבוכים ודרקונים, ואני רוצה את הצחוק הזה שילווה אותי לאן שלא אלך. אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי מעולם ואני רוצה שזה יימשך לנצח. אני רוצה לאהוב ככה כל שנייה, כל שאיפה, כל נשיפה. ואני רוצה לאהוב אותך."

אני כל כך שיכורה, הסטלה מחבקת אותי, וציפור לבנה וזוהרת חולפת מעלינו.

במאהל לידי ישן האקס. מתו, אני חושבת שכיניתי אותו במחוזות בהם אני נקראת "עט לבן" (משמע, הבלוג שלי). קול הבס שלו הגיע אליי עוד לפני שראיתי אותו.

שלכם, שהיתה מאוהבת, אבל עכשיו יותר,

עט הרבה יותר