לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


פורקן וכל זה

Avatarכינוי:  הגיגית בהפרעה

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

דרוש שינוי


אני רוצה חדר מסודר.

בית שאפשר להביא אליו אורחים בלי להתבייש. 

להיות מסודרת באופן כללי.

לשנות - הכל!

גם את המראה החיצוני וגם את החדר ו... אני מניחה שהצורך הזה בשינוי 

התעורר בגלל שמשהו אצלי בפנים השתנה וזה דורש שינוי של הכל...

 

אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל... החדר הזה כבר מגעיל אותי ואין בו

מספיק מקום לאחסון, הכל מאובק וישן ומגעיל ומתפרק, גם הרהיטים.

 

קיוויתי לצאת מהבית בגיל 18 - עם הגיוס - להיות בבסיס סגור ואח"כ כבר איכשהו להסתדר.

אז אוקיי, אחרי הגיוס (והטירונות וההצבה) הבנתי שלצאת מהבית - אני לא אצא בשנתיים הקרובות.

באמת, יחידה מקסימה, אנשים מקסימים, אפשרות לסוג של חיים באזרחות.. חבל לפספס (למרות שאני

דווקא קיוויתי שכל החיים שלי יהיו הצבא ושלא יהיה לי מקום לחיים באזרחות אבל מילא).

אוקיי. הבנתי. ניצלתי. עשיתי פסיכומטרי תוך כדי השירות. מה רע? גרתי עוד קצת בבית,

למדתי (נראה לי) להסתדר יותר טוב עם המשפחה שלי, ז"א להתמודד עם הבעיות במקום לברוח מהן.

 

אז חשבתי "אוקיי, נדחתה לי היציאה מהבית בשנתיים. לא נורא! נצא בגיל 20" - שזה ממש עוד כמה חודשים.

השחרור שלי עוד חצי שנה (וקצת). וכשעשיתי את החישובים של כמה באמת יעלה לי לגור מחוץ לבית,

הבנתי שזה לא הולך לקרות בשנתיים הקרובות. אני אהיה תקועה בקן עד גיל 22.

אלא אם כן אני אחליט לעשות מועדפת באילת ואז באמת זה יהיה כולל מגורים. אבל גם קריעת תחת. 

 

אני צריכה להחליט מה תהיה המטרה שלי אחרי השחרור - אם היא פשוט לעשות כסף, או לצאת מהבית,

או לרכוש ניסיון באיזו עבודה שתקדם אותי מבחינה מקצועית לאן שאני רוצה (ושלא בהכרח יהיה בה כסף)...

ופשוט אין לי מושג במה להתמקד.

 

לגור מחוץ לבית - אני הכי רוצה את זה בעולם, אבל זה לא יהיה שווה את המאמץ.

מה הטעם לגור בדירה משלי אם אני בכלל לא אהיה בה מרוב שאני אעבוד כדי לממן אותה?

 

אז סתם עבודה לא מקצועית שתכניס כסף - זה אומר לדרוך במקום למשך שנה ומשהו, כשהדבר היחיד

שהתקדם אצלי זה המספר ששוכב לי בחשבון בנק, שממילא גם הוא יחזור למה שהיה קודם כי זה מיועד 

להתבזבז על טיול בחו"ל/לימודים/חיסכון למחייה בזמן הלימודים/כל דבר אחר. בקיצור, תוך שנה וקצת

אני אמצא את עצמי: שנה יותר מבוגרת, שחוקה מעבודות לא מקצועיות, וכבר בלי הכסף ביד, כי בזבזתי אותו.

 

התקדמות בעבודה מקצועית - וואלה אין לי מושג. לא יודעת מה אני רוצה לעשות.

אולי אני אלך באמת להיות פקידה באיזה משרד של רו"ח וככה גם אני ארוויח כסף וגם אהיה חשופה

לתחום שקצת מעניין אותי ללמוד (אולי! אל תתפסו אותי במילה).

 

 

כל כך אין לי מושג ונמאס לי מזה.

ת'כלס אני הכי רוצה להתפתח מבחינה חברתית, פשוט להכיר עוד אנשים והרבה.

בנים, בנות, סתם אנשים לדבר איתם ולעשות צחוקים, העיקר לצאת מהאווירה המדכאת 

הזאת שנוחתת עליי כל פעם שאני נכנסת הביתה.

אני לא אסבול את זה עוד שנתיים! אני לא מוכנה... אז או שאני אשנה משהו בבית,

או שאני אצא. למרות שת'כלס מה שמפריע לי בבית נגרם בגללי (יש בלגן כי אני לא מסדרת,

אין לי את מי להאשים בזה חוץ מאת עצמי). אז ת'כלס אני צריכה לעבוד על עצמי... בעצם...

 

מדהים שכל פעם שאני חוזרת מבית של חברה, בא לי לשנות את כל החדר שלי.

זה אצל כולם ככה או רק אצלי? - שתמיד בתים של אחרים נראים יותר נקיים ויותר שמחים?

נכתב על ידי הגיגית בהפרעה , 23/7/2011 13:48   בקטגוריות חששות, צבא, פסימי, בלבול  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סגירת שבת ופלאשבקים


חזרתי מהשבת.
בהתחלה התבאסתי שתקעו לי אותה על הקורס פסיכומטרי אבל בסוף היה בסדר...
התחברתי קצת עם הבנות, דווקא היו חמודות.
האמת שהפתעתי את עצמי - התחלתי שיחות ודיברתי ממש בחופשיות וקיבלתי פידבקים
טובים (כביכול) אז זה עשה הרגשה ממש טובה! אני ממש מרגישה שהשתפרתי!
כאילו, עדיין יש לי את הקולות האלה בראש שאומרים "הנה, עכשיו הם חושבים עלייך ככה וככה
וככה וככה ותראי מה עשית, עדיף שתשתקי, מי בכלל רוצה לשמוע אותך, מטומטמת?!"
אבל הם היו ממש חלשים.
ובכלל בשבת הזאת מצאתי את עצמי במצבים שאם הייתי נמצאת בהם לפני שנה,
הם היו גורמים לי רגשי נחיתות ממש גדולים, ולעומת זאת עכשיו הייתי בסדר.
הייתי בטוחה בעצמי וזה כאילו שאני מודעת לכוחות הפנימיים שלי, כאילו משהו בפנים
יודע ש"את בסדר, מספיק טובה" וזה גורם לי לדבר בהרבה יותר ביטחון...
זה כל כך כיף.
ברור שיש עוד מה לשפר, אני חושבת שהייתי יכולה להתיידד עוד יותר ועם יותר בנות
אבל אני חושבת שזה גם קשור לזה שאני בבסיס של ג'ובניקים, והמנטאליות של האנשים
שם היא לא אותה מנטאליות שלי ובגלל זה אני נוטה פחות להתחבר אליהם באופן כללי.
כבר אמרתי שהצבא פספס אותי? שאני מתבזבזת? לא נראה לי שבבלוג הזה.
פאק - קב"א 55, פרופיל 97. למה לא הלכתי להיות קרבית? למה לא הלכתי לקורס טיס?
למה לעזאזל בחרתי במנילה את התפקיד הזה שבסוף הסתבר כתפקיד פקידותי???
ולמה אני לא בבסיס סגור? דווקא אני הכי לא מפונקת, מתרגלת לכל אוכל ששמים לי,
נרדמת בכל מיטה (או לא מיטה) שאני מוצאת, אין לי שום בעיה להיות הרבה זמן מחוץ
לבית... פשוט בזבוז. אני רואה את זה יחסית לשאר הבנות שאיתי, שרובן בוכות כל פעם
שהן ישנות מחוץ לבית, בוכות בגלל האוכל ה"מגעיל", מה זה הפינוק הזה?! צועקות על הקצינים
כאילו אין מחר, והקצינים האלה.. גם כן.. מוותרים.... מה אני אעשה.......... to late.

אבל לא נורא, יש לי יותר מזל משכל ובסוף נפלתי על מחלקה טובה מוצפת בעתודאים חמודים וחתיכים
(ותפוסים) שכיף לדבר איתם וזה טוב בסופו של דבר. כי אני גם עושה פסיכומטרי, וגם השנה וחצי
הזאת שגרתי בבית גרמה לי להתמודד עם השטויות בבית במקום לברוח מהן, ובגלל זה היחסים
עם המשפחה השתפרו כי כולנו התבגרנו קצת ולמדנו להסתדר אחד עם השני (בערך.. חחח).

בקיצור, עשיתי דבר שאולי נשמע די חסר ערך אבל בשבילי זה ממש משמעותי:
באתי לשמירה עם קוקו צמוד (כל השיער היה אסוף בעיגול כזה צמוד לראש), ובאתי בלי איפור
כי לא רציתי שהוא יימרח לי סתם. הרגשתי די לא יפה אבל ידעתי שיש לי יופי טבעי וגם לא
היה לי איכפת ממי שהסתכל עליי, כי ידעתי שקודם כל אני גם ככה נראית די טוב ודבר שני
בגלל שממילא לא בניתי על אף אחד מהבנים שם, אמרתי "אני לא הולכת להתייפייף בשביל אף אחד,
אם מישהו ירצה אותי, זה יהיה בגלל האופי ולא בגלל היופי. כי אני יודעת גם להיות ממש יפה,
אבל עכשיו לא בא לי". כמה שזה נשמע הזוי....

וחוץ מזה, לפני כמעט שנה גם סגרתי שבת, שמרתי בדיוק באותן שעות ובאותו מקום ככה שזה עשה לי
פלאשבק למה שהיה אז: מישהו התחיל איתי בשמירה וכבר בעמדה ששמרתי התחלנו להתנשק (כן כן,
זה נחשב הפקרת עמדה כי הייתי קצת עסוקה מדיי בשביל להסתכל על השער) וכשירדתי מהשמירה
קבענו להיפגש. אני רציתי לשבת ליד איזה שולחן ליד השקם, והוא אמר "לא, עזבי, עוברים שם יותר
מדיי אנשים, בואי אני אראה לך מקום מגניב" - כבר אז הייתי צריכה להבין את הרמז. או שאולי הבנתי
ודווקא רציתי? לא יודעת. בכל מקרה הלכנו ל"מקום המגניב" שלו - חורשה שכבר הכרתי, ושיחקנו שם
כל מיני משחקים, כאלה שהייתי אומרת קצת מוקדמים מדיי לשני אנשים שמכירים בקושי שעה וחצי.
אז זה היה סטוץ. יש כאלה שיקראו לזה טעות, כי אחרי זה הוא ממש זלזל בי ומן הסתם לא היה סיכוי
לקשר רציני איתו, שדווקא די רציתי. אבל אני לא הייתי קוראת לזה ככה. אני קוראת לזה "שיעור" -
זה היה ניסיון שבא להגיד לי מה אני אוהבת ומה לא. ניסיתי סטוץ, ובגלל שניסיתי הבנתי שאני לא אוהבת
את הדברים האלה. לגיטימי, לא? ובזכות המקרה ההוא, הצלחתי הרבה יותר עם אנשים אחרים,
ואני עוד אצליח אפילו יותר בקשרים שיהיו לי בהמשך. בזכות ה"טעויות" האלה.

לא משנה, אני עייפה והולכת לישון ואז ללמוד קצת. אבל קודם להתקלח.
נכתב על ידי הגיגית בהפרעה , 19/6/2011 08:44   בקטגוריות צבא, אהבה ויחסים, ביטחון עצמי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגיגית בהפרעה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגיגית בהפרעה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)