לפעמיים כשנדמה לי שאת שמחה את מתאפרת יפה ויוצאת לקרוע את העיר את לובשת את הבגדים הכי מינימליים בארון ולוקחת את הכדור הכי חזק שאת מוצאת סופגת אורות וצבעים ואנשים את יוצאת לברוח את בורחת מזה שאת שונאת את הכל על ידי כך שאת אוהבת את הכל את אוהבת את כולם ואז יורדת למעמקים אסורים חושפת שיניים מוציאה רעלים על עצמך ועליי גם אני שם מוציא רעלים איתך ואנחנו נושפים ושואפים אחד את השני לפעמיים אני מרגיש טוב יותר אחר כך לפעמיים רק יותר רע אבל נמאס להישאר במערכת האיוורור הסגורה הזאת שניינו כאן ביחד שוטים וזרוקים תקועים בתוך מעגלים לא נגמרים של תוהו ובואו וחושך על פני תהום זה לא משפט כל כך מצוץ מהאצבע מחכים שמישהו ידליק את האור את לא חולה ולא מטורפת את רק קצת לבד את אומרת גם כאנו קרובים כל כך כשכואב אבל הגיע הזמן להדליק את האור לעשות את מה שאת ואני זקוקים לו כל כך ולדבר על משפחה וחיתולים וסביבה קצת פחות ארסית ועל כל הדברים שהיינו עושים אם היינו אנשים יציבים
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
