את מטפטפת עליי טיפות קטנות ומקסימות טיפות קטנות ומקסימות הן לא דבר שמפתיע אותי בדרך כלל
כשהגיע הזמן ובו הכרת את אני האמיתי המכוער והמצולק הזמן שקיוותי-לא קיוותי שיגיע. לא קיוותי- כי ידעתי שתעזבי. קיוותי- כדי שיכאב לשיננו קצת פחות. אבל את פה והדימום המתמשך שלי לא מבהיל אותך לרגע
ויש לך כמה שריטות קטנות ומקסימות משל עצמך, ואבא אחד רשע והרבה סיפורים מפחידים לפני שינה
הידידה שלי אומרת שמדהים איך אני מצליח להקיף עצמי באנשים עם חיים לא קלים, ואז אומרת שבעצם אין אנשים לא שרוטים וחבולים אפילו במקצת
את כולך חמה ואוהבת (ואולי זה כל מה שהייתי צריך אחרי הכל). ומלמדת אותי שחיים לא משמעותיים הם לא חיים( וכמה שזה נשמע פלצני ומתנשא) מלמדת אותי לבחור בחיים(וכולנו למדנו את זה וויתרנו). רוצה לעזוב את העבודה. העבודה שאני עושה מעל ל-10 שנים ולחזור ללמוד. מרגיש ילד קטן ביום הראשן של בית הספר עם תיק קטן והרבה ספרים. מתחיל את החיים
אני מפחד ואני לא יודע אם מגיע לי כל הטוב הזה
יודע שאקרא את זה עוד כמה זמן וארגיש אידיוט
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
