הכל מתגמד לעומת הנצח
היום שאני מתעורר עליו מתגמד, כל חלום או מעשה שאי פעם עשיתי או שאעשה מתגמד לעומת הנצח אפילו המופרעות שלך וגם שלי מתגמדות לעומת הנצח. ימים שלמים אני יושב בבית זה רק אני והמסך. המסך ואני. אנחנו אוכלים ביחד, עובדים ביחד, מאוננים ביחד, ישנים ביחד וחלומים ביחד. כשהופעת בדלת ואמרת שאת רוצה להיות התפיסה שלי במציאות אמרתי לך שאנשים לא ישרים מאמינים במילים יותר מאשר במציאות, וגם ככה אין לי שום רצון לקחת חלק בה. לא שלחתי אותך הביתה, למרות שידעתי שזה מה שהייתי צריך לעשות. שכחתי כבר איך זה לשכב עם בחורה תלת מימדית. הפוביה שלך היא שהיפגעו בך והפוביה שלי היא שינטשו אותי. אנחנו הנקודה הרגישה ומסוכנת ביותר אחד של השני.נקודת הטורפה ופחד הגדול ביותר. את לא יכולה להשאר ואני לא יכול לחבק. וכשהימים עוברים ואת איתי פה לפעמיים השמש עולה ויורדת והחגים הם כרטיסי ברכה באיימיל הכל מתגמד לעומת הנצח גם הבית שלי הארמון הקטן שלי גם הקיום שלך נושפת ושואפת ערומה לידי בלילה הקריר גם כל דבר שאי פעם עשיתי או אעשה מתגמד לעומת הנצח אפילו המופרעות שלך וגם שלי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
