אתמול התגייסתי (למי שלא ידע).
בהתחלה היה לי כלכך לא טוב (בבקום) כי הגעתי דיי בהתחלה וישר לקחו אותי לאוטובוס והבני גרעין שלי עדיין לא היו שם.. בעצם אף אחד מהשומר הצעיר לא היה שם.. ובכלל לא היו שם בני גרעינים.
אז בכיתי כל הדרך לבקום (כאילו שהדרך ממש ארוכה...) ואז גם בכיתי לחיילת שמצלמת לחוגר ואז כבר נרגעתי והגעתי עם עצמי להחלתה שדיי.... שיש פה עוד בנות ואפשר לדבר איתן, וזה יהיה בסדר גמור בסופו של דבר..
אני החלטתי לתת את הדם שלי למאגר במוח עצם והייתי גאה בעצמי כלכך כלכך!! אתם בטח שואלים למה כלכך כלכך גאה? אז בגלל שאני ממש ממש פוחדת ממחטים ומכאב.. וזריקה/בדיקת דם כוללת את שני הדברים.
סיימתי את כל השרשרת ואז הייתי צריכה לחכות הרבה זמן לבנות הגרעינים - לנחלאיות האחרות. אז ברחתי לי לשבת עם רכז השכבה שלי בשומר הצעיר כדי שאני אהיה עם מישהו מוכר, בסופו של דבר הגיעו בנות גרעין שלי וגם עוד מלא נחלאיות.
אחרי עוד כמה וכמה זמן נסענו למחנה שלנו בצפון.
הדבר הכי מדהים זה שכל בנות השומר הצעיר אנחנו באותה מחלקה!!! והכיתות שלנו אלה בעצם הגרעינים שלנו, שזה כאילו הכי אידר בעולם! וזה במיוחד טוב לגרעין שלי כי אנחנו הולכות להתגבש ממש עם הבנות של הגרעין השני שהתחאדנו איתו.
בקיצור אני ממש שמחה!
יש לי כומתת נח"ל!!
ויש לי תמונה אדירה בחוגר!!!! =]
אין לי בנתיים המ עוד להגיד.. כאילו יש אבל זה הכל לעכשיו.
יאללה...
משוחררים!
נב. זה כן ממש מוזר להיות חיילת ולהיות במדים. שלא תחשבו שלא ושאני לגמרי בסדר עם הכל. פשוט ההרגשה הכללית שלי מהצבא עד כה זה סבבי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
