אני בטוחה שכולכן ציפיתן לפרק הזה,ותאמת? גם אני ;)

אז,אין לי מספיק מילים להתנצל על העיכוב הכי ענקי שאי פעם נוצר (חודש+ )

ואני מאוד מקווה שלמרות הלחץ של השנה הזאת,אני אצליח לשלב את הכתיבה של הפרקים,העלתם,חיי חברה,

לימודים,חבר שלי,וכל השאר-ב י ח ד !

אין לי מספיק תודה להגיד לכל אותן בנות שהגיבו על כל פוסט התנצלות,או הודעה חדשה שהעלתי ושחברה שלי העלתה

מאז הפרק האחרון. תודה שאתן עדיין כאן.

אז בלי כל החפירות המיותרות,חוץ מיםםםםםםםםם סליחות-הפרק...בבקשה ;)

"מעכשיו-לאן?"

"אני לא מאמינה שהגענו למצב הזה." אמרתי בפה פעור,כאשר עיניי נעוצות בנקודה לא ברורה בחלל החדר. אסף ישב לצידי במיטה-ערום כיום היוולדו,כאשר שמיכה דקה מכסה את גופינו. 'איך הגענו למצב הזה.' השאלה הזו לא הפסיקה להדהד בראשי,כאילו הייתה בצבע אדום בוהק ומודגש,ולידה סימן קריאה גדול שרק הדגיש עוד יותר את חומרת המצב שנקלעתי אליו. כאשר אסף לא הסתכל עליי,העברתי על גופו החשוף סריקה קלה,מה שהבהיר לי יותר ויותר מה עשינו בלילה. השערתי שזה מה שקרה,אבל לא הייתי בטוחה. המצב בו היינו נתונים,גרם לכל הספקות שלי להיעלם ולהשערה שלי להפוך לעובדה גדולה שמימנה ניסיתי להתעלם כל הזמן הזה. להתעלם מהעובדה שיש לי משיכה כל כך חזקה אליו שבגללה לא שלטתי בעצמי,לא התאפקתי ופשוט עשיתי את זה. עשינו את זה. פלאשבקים מהלילה הקודם החלו לתקוף אותי במהרה, וגרמו לכאב הראש החזק שהעיר אותי משנתי,להתעורר בחזרה בעוצמה הרבה יותר חזקה. קמתי במהירות מהמיטה,מושכת את השמיכה הדקה על גופי,ומשאירה את אסף ערום לגמרי. אפילו מבט אחד קטן לא הייתי יכולה לשלוח אליו,אבל את מבטיו הסורקים הרגשתי בלי הפסקה.טרקתי את דלת השירותים שלי במהירות,מתקדמת לאסלה הלבנה והמצוחצחת. לא יכולתי יותר. הרגשתי כאילו בטני הפכה ללונה פארק שלם שכלל בתוכו רכבות הרים שעלו וירדו ודמו בדיוק באותה הצורה לבחילות הנוראיות שתקפו אותי באותם הרגעים.

לאחר כמה דקות של קיא בלתי פוסק,נרגעתי. הסתכלתי על האסלה בגועל לאחר שכל תכולת האלכוהול והאוכל המועט שהכנסתי לגופי אתמול,יצא מבטני כאיסה מגעילה וסמיכה.הורדתי כמה פעמים את המים,ובכל פעם מחדש מבטתי התעוות בגועל.נשענתי על הקיר הקר שהיה מאחוריי והתחלתי לחשוב.

סרקתי את גופי הצנום,והבחנתי בסימנים שונים שלא היו עליו אתמול בבוקר. מהר מאוד האסימון נפל,והבנתי מזה. סימני מציצות ונשיכות הופיעו עליו. הרבה סימנים. 'הוא עשה לי היקי' מלמלתי לעצמי וחיוך מגוחך עיטר את פניי. קמתי מהתנוחה בה ישבתי והסתכלתי על השתקפותי במראה שניצבה מולי. נראיתי נורא. שיערי היה פרוע,וכל האיפור העדין שעיטר את פניי אתמול היה מרוח בצורה גועלית על עיניי שהיו מכוסות בכורי שינה קטנים ומציקים. פניי היו חיוורות יותר מתמיד ונראיתי כמו מומיה שעכשיו יצאה מהקבר שלה. מומיה מטופחת למדיי,אבל עדיין-מומיה.

שטפתי את פניי ביסודיות,מורידה את כל השחור שעיטר את עיניי,וכאשר התערבב עם המים השקופים התחיל ליצור שבילים שחורים שסללו את דרכם כל הדרך למטה.ככה הייתי נראית יותרפריקית מוזרה, מאשר ממומיה מפחידה. לאחר שחזרתי להיראות כמו בנאדם,הידקתי את השמיכה אל גופי,והסתכלתי על עצמי פעם אחרונה במראה. ידעתי שעוד מקלחת ארוכה וריחנית מחכה לי,אבל עדיין-אותו אידיוט מטופש,שגרם לי לשכב איתו ולהימשך אליו בצורה בלתי רגילה שעונה על השם אסף,מחכה לי בחדר.

"אגם.." שמעתי מלמול מצידי החדר. שלחית מבט מהיר והבחנתי באסף שהיה כבר לבוש בגי'נס של אתמול יושב על מיטתי ומבט מבולבל שדמה לשלי עיטר את פניו.

לא עניתי לו,והמשכתי לאותו הכיוון אליו התכוונתי ללכת. לאחר דקה של חיפושים למציאת התחתון שלי,התייאשתי והתקדמתי לארון מוציאה אחד חדש.

(רבות הדרכים-דניאל סלומון,ודנה עדיני .)

"אגם." שמעתי לחישה מאחוריי גבי,ורעד קל עבר בי,גורם לי להתיישר ולהסתובב לעברו של אותו אחד.אסף.

"מה?" שלחתי אליו מבט קר,חסר רגש,מביטה עמוק עמוק בתוך עיניו החומות.

"מה יש לך?"

"אתה עוד שואל?" גערתי בו,והסתובבתי בחזרה,עוזבת את השמיכה ומותירה את גופי רק עם חוטיני קטן שעליו אני בטוחה שאסף הסתכל.

"אתה יכול להוריד את העיניים שלך ממני? לא הספיק לך אתמול?" המשכתי לגעור בו לאחר שהרגשתי את מבטיו הבלתי פוסקים. כנראה שאין אצלו מעצורים,ולעולם זה לא הרבה מדיי. למרות העובדה שהוא זיין אותי.זרקתי על עצמי פיג'מה מאולתרת.העיקר שאני לא אמשיך להיות עירומה כך לידו.

"להגיד לך את האמת?" גיחך והסתובב בחזרה למיטתי,"אני לא זוכר כלום. מה איתך?" שאל בנונלשטיות מוחלטת.הסתובבתי אליו בפה פעור,ומבט זועף הצטייר על פני.אם זה היה אפשרי גם עשן היה יוצא לי מהאוזניים. יש משפטים שלא אומרים לבחורה אחריי לילה כזה,גם אם אין זיכרון מימנו,וזה היה אחד מהם.

"אתה לא חושב שאתה חצוף!?" התקדמתי לעברו כועסת יותר מתמיד "שכבת איתי,זיינת אותי! כבשת עוד יעד ברשימה האין סופית שלך,מימשת לעצמך עוד פנטזיה גדולה!ואתה עוד מרשה לעצמך להגיד לי שאתה לא זוכר מכל הלילה הזה כלום?!גם אם זה נכון,וגם אם לא,אתה לא אמור לשתף אותי בזה,ועוד לגחך על העובדה הזו.אתה פשוט מניאק אסף. זונה ממין זכר זו הקטגוריה אליה אתה שייך."

"את רוצה להגיד לי שאת זוכרת משהו?"קם ממטתי והתקדם אליי.

"תתפלא אבל כן!" הסתובבתי אליו בחזרה "ואם זה לא מספיק,אתה גם דאגת שאני אזכור!להשאיר סימני מציצה על הגוף שלי זה אחלה זיכרון דרך אגב."

"את לא עוד סטוץ בשבילי."

"אז אני עוד זיון בשבילך."

"אגם..."התקרב אליי בעוד עיניי נעוצות בכאב במבטו המרחם שהתרכך יותר ויותר מרגע לרגע, עם אותן המילים הכואבות והקשות שהטחתי בו. לי לפחות זה כאב.לו-אני לא כל כך בטוחה.

"לא." עצרתי אותו,"די אסף.היה מה שהיה.פה זה נגמר."

"מה נגמר?" הוא גיחך,"איך אפשר לסיים משהו שאף-פעם לא התחיל?"

"אתה רואה למה אתה מניאק?" גיחכתי בקול,והתקרבתי אליו "אתה הצלחת לשכב איתי! בשבילי זה הרבה.הרבה מאוד. ובשבילך?" התקרבתי אליו עוד יותר,"זו עוד מישהי שנוספה לרשימת הבחורות האין סופיות שלך.אני שונאת אותך,ואני מבקשת מימך-לא,אני דורשת מימך-" הוא התקרב אליי בבת אחת ואחז בחוזקה בפניי. את המהלך הבא שלו כבר יכולתי לצפות.

"ושלא תעז להשתיק אותי בנשיקה.היום זה כבר לא ילך לך."

"ומחר?"

"תעוף מפה!"

"למה את כזאת עצבנית? למה אני אשם בכל המצב הזה? לא הכרחתי אותך להיכנס איתי למיטה,לא השכבתי אותך בכוח,לא אנסתי אותך! העובדה שתמיד חשקתי בך,היא מה שעוזרת לך?בגללה אני אשם? כי אני להבדיל מימך,תמיד הראיתי לך כמה אני רוצה אותך,ואת לעולם לא."

"מזה משנה? הצלחת?סיימת? או שאני בעצם צריכה להגיד-זיינת?גמרת? עכשיו שלום."

"לא." הוא התיישב על מיטתי,"אני לא ילך מפה עד שאני לא אקבל את כל התשובות לשאלות שאותן שאלתי אותך עכשיו."

"מה אתה רוצה לדעת?" התיישבתי לידו בעצבים,"שתמיד עשית לי את זה?אז כן,תמיד היית אותו אחד שהייתי נושכת את השפתיים בגללו,וכן אני לא שרמוטה ואני לא אעשה את הצעד הראשון כדי שיקרה בינינו משהו, אם אפשר להגדיר את הלילה הזה כמשהו בכלל,אבל בכל אופן-זה התפקיד שלך. והצלחת לעמוד בו. הצלחת לשכב איתי.ועכשיו אין לך מה לחפש איתי יותר,ואתה יכול להמשיך ליעד הבא."

"אגם את חשקת בי אתמול בדיוק באותה הצורה שאני חשקתי בך."הוא נעמד והסתובב אליי,"תפסיקי לשחק אותה תמימה,ולהודות אך ורק בעובדה שאני עושה לך משהו. אני עושה את זה לעוד הרבה כמוך,את לא היחידה." הצורה בה דיבר,היהירות והתנשאות ששלטה בו באותם רגעים פשוט שיגעה אותי.שנאתי שאנשים מתנשאים מעליי,וכאשר דבר כזה קורה הם לא היו מתירים לי שום ברירה אחרת חוץ מלהשיב אש בחזרה.

"לרבות מהן אתה עושה את זה,אבל אף-אחת מהן לא כמוני. אף אחד מהן לא משגעת אותך,מחרפנת אותך וגורמת לך לגמור רק מלראות אותה כמו שאני גורמת לך."

"ובכל זאת אני שוכב עם כולן בדיוק כמו ששכבתי איתך אתמול."

"ועם אף אחת מהן לא נהנית כמו שנהנית איתי."

"משחקי אגו?"

"תמיד."

הוא הסתכל עליי במן מבט לא ברור, מבט שלא הצלחתי לפענח,אבל דקה לאחר מכן הכל כבר היה ברור. הוא אסף את כל חפציו שהיו פזורים בחדר,ויצא במהירות.נאנחתי בחוזקה ונשכבת בחזרה על מיטתי. על אותה המיטה שאתמול שכבנו בה.נשארתי לבד.מבולבלת,נואשת ומאוכזבת מעצמי-יותר מתמיד.

פקחתי את עיניי לאור אותו מגע הנשיקות המלטף והמרגיע שעבר בעדינות על גופי החשוף. הסתובבתי לעבר אותו אחד,ופרצופו המחויך של גיא נחשף בפניי. "בוקר טוב." אמר לי בחיוך,והחטיף לי נשיקה קטנה על הכתף.

"בוקר טוב." החזרתי לו בחיוך מבויש,והרכנתי את מבטי מטה. אז מסתבר שלמרות הויכוחים הבלתי פוסקים שלנו אתמול בלילה,שהם דרך אגב היו הזיכרונות היחידים שלי,אנחנו עדיין התעוררנו ביחד באותה המיטה.

הרמתי אליו את מבטי החושש והדואג, אך בזכות עיניו המדהימות ששידרו לי ביטחון ודאגה מרובה,החששות שלי פחתו במעט. "שכבנו?" אזרתי לבסוף אומץ,ושאלתי אותו את אותה השאלה המכריעה בגמגום וחשש.

"אני עירום,אז אני כמעט בטוח שכן." השיב בחיוך מבויש שלא היה אופייני לו וסרק במהירות את תגובתי. השתתקתי. זה לא שיכולתי לעשות משהו יותר טוב באותה הדקה. לפעמים השתיקה היא התגובה הטובה ביותר. כנראה גם גיא חשב כך,ומיהר לאסוף אותי לחיבוק חם בחיק זרועותיו.

"אני לא זוכרת יותר מדיי פרטים,חוץ מהעובדה שהייתי שיכורה לגמרי,וזו אחת הסיבות שאין לי שמץ של מושג איך הגענו למצב הזה." נאנחתי בייאוש, "ואתה?"

"אני?"

"זוכר משהו?"

"אני זוכר שהעפת לי סטירה." הוא שלח אליי מבט נרגז,ועל שפתיי עלה חיוך משועשע "זה עוד היה בזמן שהייתי שפוי. אבל בדיוק כמוך,מאותה נקודה הכול נמחק." אמר,והידק את אחיזתו בי. המשכנו לבהות שנינו בנקודה מסוימת באוויר. אני המשכתי להרהר ולחשוב על הלילה שעבר,ולפי מבטו האטום של גיא אני מאמינה שהוא עשה בדיוק אותו דבר.

"את מתחרטת?" הוא שאל,וגרם לי להסיט את מבטי במהירות לעברו. כן,זו שאלה דיי מביכה ובאותה המידה שהיא לא צפויה-היא צפויה מאוד. אבל משהו בגיא היה מוזר.מבטו היה ניראה כאילו הוא צמא לדעת את התשובה שלי.כאילו הוא מחכה לשמוע אם אני עדיין ארצה איזשהו קשר איתו אחרי הלילה הזה. "אני לא יודעת," אמרתי,והיה ניקר על מבטו מעט אכזבה,אך מיהרתי להמשיך "אני לא יודעת מה יקרה מפה הלאה,ואני יודעת שלמרות שלא יקרה בינינו כלום מהיום,באיזשהו מקום כן רציתי להיות איתך."

"להזדיין איתי?"

"תפסיק להיות כזה גס רוח!" גערתי בו לאחר שהתמלאתי במבוכה,והוא רק צחק. "אתה יכול להגיד את זה בצורה פחות מביכה. אם זה היה עכשיו,או אם זה היה קורה יותר מאוחר,אז כן גיא. כן רציתי לשכב איתך."

"מיותר לציין שמאז הפעם הראשונה שראיתי אותך זה היה הדבר הראשון שרציתי לעשות לך,נכון?"

"אתה רצית רק את הגוף שלי,וקיבלת אותו בסופו של דבר."

"כן,אבל אני לא בטוח שאני מעוניין מעכשיו רק בגוף שלך." אמר בלחש. הסטתי את מבטי אליו,והוא הרכין את ראשו. אני מופתעת יותר ויותר מהבוקר הזה,אני חייבת לציין. אני מופתעת מגיא. ממתי הוא מוציא מילים כאלו מהפה? ממתי הוא חושק בבחורה מעבר לגוף והמיניות שלה? ממתי הוא רוצה אותי? את מה שיש בי,ולא את מה שאני משדרת כלפי כולם? אלפי שאלות התרוצצו לי בראש,ורק אחד היה יכול לספק לי את כל אותן התשובות. רק גיא.

"אתה רוצה להיות במערכת יחסי-"

"אני לא אמרתי את זה." מיהר לקטוע את דבריי,ובאותה המהירות כל ההתלהבות שהייתה בי באותם הרגעים ירדה לטמיון.

"אז?" שאלתי אותו בטון נרגז. הוא אומר משהו אחד,ועושה משהו אחר.

"אני רוצה לנהל איתך קשר."

"מערכת יחסים?" שאלתי שוב.

"לא יודע."

"ככה זה נקרא היום גיא. כשבחור רוצה להיות עם בחורה הוא צריך להיות איתה במערכת יחסים."

"אני יודע שזה ככה. אבל אני מפחד מכל ההתחייבות הזאת."

"למה?"

"כי את חשובה לי,ואני יודע שאני אפגע בך."

"אז מה אתה רוצה?"

"אמרתי לך," הוא נאנח והוריד את ידיו ממני,והניח אותם על השמיכה הדקה שכיסתה את שנינו,"אני רוצה איתך משהו מעבר. אני רוצה אותך."

"אבל אתה לא רוצה להיות בקטגוריית זוג."

"אבל באותה המידה,אם אני אראה אותך עם מישהו אני אמות מעצבים."

"כנ"ל לגבייך!" מיהרתי להגיב,ולשלוח אליו מבט נרגז שהצליח להוציא ממנו צחוק קטן ולגרום לאווירה המתוחה שנוצרה בינינו בכמה דקות האלו,להשתחרר ולהיות יותר נינוחה.

"אז מה יהיה איתנו עכשיו?" שאלתי בייאוש לאחר כמה דקות.

"יהיה טוב,אני מניח."

"אני מקווה."

"ואם לא?"

"אז נפרק את זה?"

"את מה נפרק?" הוא שוב אחז בי,"את מה שעדיין לא התחלנו?"

"נו,אז למה אתה אומר את כל מה שאתה אומר,אם אתה לא מתכוון לזה ומוכן לעשות את זה!?" התרגזתי עליו שוב. בפעם המיליון לבוקר הזה!

"להיות בקשר זה משהו שמלחיץ אותי. בואי פשוט נזרום אם מה שיבוא."

"טוב." אמרתי בלת ברירה. אני יודעת שגיא נלחץ ממחויבות,ואני לא אשקר ואגיד שמאוד מתחשק לי עכשיו מערכת יחסים,בייחוד איתו. אני נהנית מחיי הרווקות שלי,אבל יש משהו בו שמושך אותי. יש משהו בו שאי-אפשר להתעלם ממנו. אולי כי זה גיא,ובאמת שקשה להישאר נינוחה וקלת דעת לידו.

"אפשר עכשיו לחזור לבוקר שלנו?" הוא נשכב מעליי עם חיוך שובב שהצטייר על פניו העייפות והיפות.

"לא הספיק לך הלילה?"

"אמרת שאת לא זוכרת כלום מהלילה,וגם אני לא-אז אין לי מושג מה קרה בו." אמר בחיוך ובחן את תגובתי,"וחוץ מזה,שאף פעם לא נורא לעשות שחזור של לילות כאלו." הוא זרק לי חיוך אחרון,והחל לנשק את צווארי בעדינות כמו שרק הוא יודע. עם כל הגברים שהייתי בחיי,והייתי עם גברים בחיי,עם אף אחד מהם לא נהניתי כמו שאני נהנית עם גיא. כמובן שאת זה אף אחד לעולם לא ידע,ובמיוחד זה שעכשיו מנשק אותי.

"וחוץ מזה!" הוא קפץ לרגע והביט עמוק בעיניי עם אותן העיניים הסוחפות שלו,"את עדיין חייבת לי מתנת יום הולדת!" אמר במבט נלהב כמו שיש לילד קטן. גיחכתי למשמע דבריו. רק אתמול הוא חגג 18,וכבר עכשיו הוא מתנהג כמו ילד בן שמונה.

"יום-הולדת שמח גיא." חייכתי אליו ואחזתי בפניו בעדינות,מושכת את המושכות,ונותנת לו את המתנה הכי טובה שיכל לבקש ממני ליום הולדת הזאת.

בוקר טוב.

מקווה שנהניתן,ושוב פעם-אני מקווה שאתן לא כועסות עליי,ומבינות אותי. קשה להבין אותי,אני יודעת-אני חוצפנית ! (:O )

אבל באמת שעבר עליי חופש עמוס מכל הבחינות-מאז שחזרתמי מחול הפסקתי לכתוב לכן,ואז היה לי יומולדת,ומיד לאחר מכן חינה+חתונה של אחותי,ואת השבוע האחרון של החופש רציתי לנצל עם חברים והחבר המדהים שלי. ואני חייבת לציין,שהפרק הזה כבר היה כתוב,חלק ממנו,ואני המשכתי לכתוב אותו במחשב נייד הקטן והחמוד שקנו לי ליומולדת-אבל הוא,החליט פתאום להתקע,ואני לא ידעתי איך שומרים מווארד המפגר והישן שהיה בו.

מסקנה-צריך ללכת רק על המחשב הנייד הראשון והבטוח,ואם הוא מתקלקל-אז על המחשב הרגיל שלי ! :-\

בכל מקרה,הצלחתי לשחזר בערך את החלק השני של הפרק,ואני מקווה שנהניתן,למרות שהוא לא היה כזה מסעיר ושווה את ההמתנה.

אודיע מחר לכל הקבועים המדהימים שלי,כי כרגע אני רק חוולמת על המיטה שלי.

אוהבת אותכןן יםםםםםםםםםםםםם !

♥