מאתיים טיפות של אושר

ורק עכשיו הבחנתי בזה, וזה חסר לי. התחלתי לרשום ביומן לצד מיטתי דברים שחלמתי בשניה שקמתי מהחלומות. בחודש האחרון לא היה כלום.

צבעתי ציפורניים לכחול וסוף סוף ציפורניי האגודלים גודלים. מקווה שיעברו את קו הבשר מהר.

בחמישי הקרוב נוסעת עם העבודה לאילת למלון טוב. אקנה שם בגד ים ללא מע"מ שיהיה לשיעורי שחייה (חייבת דחוף!!) ואהנה עם חברות מהעבודה. חברה שלי אתמול דיברה איתי על "טבלאות החסכנות" שלי. אני כותבת לי הכנסות והוצאות לכל חודש ומתעמקת לרמה של כרטיס נסיעה באוטובוס. אמרתי לה שרק בתקופה הקרובה אני פדנטית, כדי שאקבל מושג מדויק כמה אני מוציאה ומכניסה בחודש. הנה, רק חודש שעבר נעלמו לי 200 שקל מהתחשיב שעד היום אין לי מושג מה עלה בגורלם. ולעומת זאת בחודש הזה אפילו אגורה לא נעלמה לי עדיין, מה שאומר שהמעקב עוזר לחסוך מאות שקלים שנעלמים. היא אמרה שהיא חוששת שאהפוך לקמצנית. מה אתם חושבים?

אני גם צריכה לחסוך. לחסוך לטיול (שעם הזמן נראה לי שיתארך יותר ויותר, מעבר לחודש וחצי המתוכננים), לחסוך להסרת משקפיים ולחסוך לתכשירים נגד דילול שיער (שמפואים יקרים מאוד, תראו לי אדם אחד שקונה שמפו לשיער ב200 שקל). לחסוך שיהיה לי כסף לכל השנה הראשונה. לחסוך להוצאות על עו"דים למיניהם. לחסוך כדי ששנה הבאה לא אצטרך לדאוג לכסף.

וגם, הגעתי למסקנה שכדי לעניין אתכם הקוראים כדאי להוסיף תמונה. אז הנה תמונה של ציפורניי הכסוסות מעוצבות להן בלקים שונים מרוב השיעמום שהיה לי בתקופת הצבא (וגם הלחץ האטומי, אבל לא ניכנס לזה).

מורנייה