מאתיים טיפות של אושר

ויק נתן לי את ג'ף באקלי, ג'ף באקלי נתן לי את הללויה, הללויה הולכת ככה:

There was a time when you let me know
What's really going on below
But now you never show it to me, do you?
And remember when I moved in you
The holy dove was moving too
And every breath we drew was Hallelujah

לאן נעלמו שיחות העומק, לאן?

כבר הרבה זמן הן אינן. ואני צריכה לשמוח בעצם, כי ויק בחו"ל, הרחק מהמהומה של עזה, עובד ומתקדם תוך כדי מקצועית, מרוויח כסף. אני לא צריכה לדאוג שיקרה לו משהו בעזה. הוא בחו"ל עכשיו.

חסר לי משהו. זה בטח השיחות האלה. הלוואי והן יחזרו. הלוואי ושנינו נחפור אחד לשני, ונהיה באותו התדר שהיינו, גם אם זה היה רק לחודש אחד במערכת היחסים שלנו.

אני אוהבת אותו. לא בטוח שבאופן שבו הוא היה רוצה שאוהב. הוא אוהב אותי, ואומר לי את זה לעיתים, וזה עושה לי טוב. אני לא רוצה לעזוב, יש לי איתו בית, ויש לי איתו ילדה (אלפא החתולה). אני לא רוצה לעזוב.

ואין הומור. מה לעשות שמה שמצחיק אותו ומה שמצחיק אותי אלו דברים שונים לגמרי. הוא צוחק מציניות, ואני במקרה הטוב מגחכת. אני בוכה מצחוק מהדברים הכי טיפשיים שקיימים+דברי אסי וגורי, אני צוחקת ממצבים חמודים ומביכים, לעיתים גם מהמבוכה, והרבה פעמים פשוט כי זה מצחיק, גם אם זה לא מתחשב במי שצוחקים עליו. הוא לא מבין מה מצחיק בזה. זה מצחיק כי זה חמוד, וכי זה אמיתי, וכי זה קיים. זו לא מציאות שהבדרן המציא לעצמו בראש, ושהיא צינית ולעיתים קצת מגעילה, קצת מעליבה, קצת לא נכונה. וגם אם הוא יודע שהיא לא נכונה ולכן הוא צוחק, למה לצחוק על משהו שלא קיים? פה ושם זה מצחיק אותי, בדיחות קרש ואפילו קצת בדיחות גזעניות, גם בדיחות על אלוהים ועל המוות, כי מה לעשות שנפרדתי מאדם קרוב פעם, ויש כמה בדיחות שמצחיקות שם.

כמו למשל משהו שבאמת קרה פעם, ששלחו לאמא שלי מכתבים הרבה אחרי מותה, והם נגעו לחברה קדישא ולקבר שבו קברו אותה. זו ממש האירוניה של החיים. לא סופר מצחיק, אבל בהחלט מעלה גיחוך. בד"כ הדמעות משתלבות עם הצחוק, כשבאמת מתגעגעים אליה, אחרת זה סתם צחוק קל.

_

הייתי היום בתחנת הרכבת ביבנה, בחלק ללא הגג. ישבתי שם בשמש הצהריים החורפית, עם חולצה קצרה ומשקפי שמש. נפלו 3 רקטות/3 יירוטים מסביבנו. אין לי מושג איפה, כנראה שלא ביבנה. אבל שמענו אותם.

ואז התחדדה השמיעה, שער הרכבת נפתח בקליק. הרכבת זרמה לתחנה ועליתי. התיישבתי, סידרתי משהו באייטונס, שיעביר לי את ג'ף לאייפון.

הקשבתי לו, והתחלתי לכתוב.

עכשיו כבר ג'מירוקוואי :)

מה לעשות שאני משתנה מהר, משנה חשיבה מהר. זה מה יש, ועם זה נתמודד.

מורנייה 

נ.ב. מה שכן, יש לנו אחלה מוסיקה משותפת, והוא זורם עם לקחת דברים לאט בסקס כשאני מבקשת. :)