מאתיים טיפות של אושר

החלטתי להתנזר מבחורים למטרות רציניות. אני מאפשרת לעצמי רק לדבר איתם ומקסימום לפלרטט. מעבר לזה לא.

שתי סיבות להחלטה:

1. אני גם ככה לא פנויה נפשית, ולא מעוניינת בעוד ריבאונד מטומטם שסתם רק יוסיף כאב.

2. אני הולכת לחקור את הסיבה לכך שאני תמיד בוחרת במי שלא טוב לי. תמיד יש משהו, או המרחק, או הגיל הצעיר, או הגיל המבוגר מדי. תמיד אני בוחרת אותם כך שהם יעזבו/אעזוב אותם. תמיד אני חווה נטישה. מאז שאמא נפטרה אני תקועה במצב הזה של נטישה. אני חייבת להפסיק עם זה. לכן, עד להודעה החדשה, אין בחורים באופק שלי. לא ללילה ובטח שלא ליום. ובהמשך, אם אוכל כבר בחודש הראשון לראות בבהירות מה יסיים את הקשר (משהו שכמעט תמיד קורה לי ואני פשוט מתעלמת מזה למשך כמה חודשים, עד שזה באמת קורה), אסיים אותו מיד. אני לא אספר לאף אחד על הקשר עד שאדע שאין סיבה שהוא יסתיים.

עכשיו יש לי דירה משלי, מקווה להצליח לשמור עליה, אבל לשם כך עליי לא לנשור מהאוניברסיטה. עליי ללמוד קשה. כרגע אני בקושי לומדת, אבל מכריחה את עצמי פה ושם. הולכת למורה בשביל מבוא לפיסיקה 2. מזמינה אליי חברים, ועכשיו תבוא חברה בשביל שנלמד לחדוא ביחד. ידיד שלי היה כאן שלשום והיה ממש משמח לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן שלא התראינו. בקיצור, אולי החיים שלי ייכנסו למסלול חדש, ואני אגרום לזה לקרות. אני, לבד, אגרום לזה לקרות.

חזקה מתמיד.

מורנייה