מאתיים טיפות של אושר

אני בת 22. למה אני מחפשת חתן?

נפרדתי מהבחור הנוכחי בראש שלי. הוא לא ראוי לכך שאציין את שמו, אפילו שהוא ג'ינג'י ובעצם יש לו שם של חתול מאוד ידוע. הוא לא רוצה בי או כל כך ילד עד כדי כך שהוא לא מבין איך להתייחס לבת הזוג שלו.

למה בהתחלה בכלל רציתי אותו? הרגשתי שיש בו פוטנציאל גלום. אבל הוא לא התממש כי לפוטנציאל לוקח זמן להתממש.

למה אין אנשים אמיתיים? עזבו, זו לא שאלה, פשוט אין מספיק כאלה וזהו. לא להכל יש סיבה.

עכשיו אני קצת לבד. ובא לי לרוץ או לשחות או לצייר ולרסס צבע על הקירות. בא לי לצבוע את הבית בירוק ורוד וכתום ולבן. בא לי לרסס צבע על החולות של באר שבע, חולות הזמן.

ואיך שלא אפנה לראות, מצאתי תמונה של ויקטור באיזו תיקיה שוממת, כשניסיתי לשנות רקע לבלוג. מתי אצליח להרפות ממנו? כנראה שכשאכיר מישהו מספיק שווה במקומו, גבר אמיתי, אדם משכמו ומעלה שמודע לעצמו ומסוגל להעניק ולקבל כמו שהייתי רוצה במערכת יחסים.

אה, ושיניתי עיצוב, סוגשל.

שבוע נהדר ונטול מבחנים (לא בדיוק),

מורנייה