מאתיים טיפות של אושר

היום חגגנו פורימון לילדים בשכונה בשיתוף כל מיני גורמים. נהנינו, התאפרנו והיה מאוד שמח וכיף. אבל הכי נהניתי באקרובלנס. היה בו משהו שאני רעבה לו. לנפש. לנשמה. כמו היוגה שהייתה לי. הזנחתי את נשמתי כל כך הרבה זמן. אני מפרשת זאת כערגה למין אינטימיות כלשהי, סקס אולי. אבל זה לא זה. זה לא תשוקה של בשר ודם. זה משהו שפשוט מרגישים ורק רוצים עוד ממנו. מהשלווה, מהשקט, ובמקרה של אקרובלנס, השיתוף שבתנועה, החיבור הפיזי שכולל בתוכו ריכוז בעצמי ובאחר בצורה מיוחדת במינה.

אני אתחיל לבוא למפגשים. הם בחינם והם ספונטניים והם מתאימים לי. נהניתי לעוף באוויר.

מורנייה.