ציפורניים צבעי, שיערות הסירי, ומרחי קרם הגנה, הקיץ בא!
קלילות מרחפת במחשבותיי, והן אינן מיוסרות יותר. תוהות יותר מה יביא הרגע ופחות מה יביא המחר. גם אם המצב, לדוגמא, עם פינקי לא הכי ברור, אני לא עוצרת לתהות. המבחנים שם מחכים לי שאלמד אליהם, וישנם בחורים אחרים שמעסיקים אותי. אתמול למשל הייתה ארוחת שישי, ובהתחלה לא רציתי כלל ללכת. דווקא קיוויתי לרגע של שקט בערב בו אני אוכלת את הביצה עם הטופו המטוגנת, וקוראת לי את הספר דונה גרציאה, על שלל תיאוריה את המאה ה-15 בה היא חיה.
לבסוף הסכמתי, בידיעה שיש סושי, שאותו לשמחתי מותר לי לאכול, וחברת אנשים חדשים להכיר, בכללם גם האדם שהזמין אותי, שאותו אני מכירה רק מעט. היה מאוד מצחיק ומהנה, לא רציתי לעזוב, אם כי אני שמחה שעזבתי כשעזבתי, כיוון שהכי טוב לעזוב בשיא, משאיר טעם לעוד. הבחור שהזמין אותי חמוד, אבל לא פנוי רגשית, הן בגלל המבחנים, והן כי הקשר שלו עם החברה נגמר לפני חודש. אז מבחינתי הוא ידיד ותו לא. אפילו כשחברו בא לומר לנו שלום, התעניינתי אח"כ אם הוא פנוי. על אף שהחבר כהה, הוא מצחיק ויפה ושנון.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mornie Is Come