מאתיים טיפות של אושר

אני פותחת את הלב לכל מי שבא, וכמו לבאר, כל אחד יורק לתוכו.

גם מי שמתיימר להראות חיבה ואכפתיות, פתאום חסר משהו, פתאום אני באמת מצטער ואני לא רציתי לפגוע. כן, ממש הגיוני לשכב איתי עם המון אינטימיות, שכל אחד יספר לשני את כל המטענים שלו, ואז להגיד לי את זה. ממש הגיוני ונכון. נכון שאין דבר כזה הגיון במערכת יחסים וברגש, וייתכן שהוא היה צריך לעבור את זה איתי כדי להיות בטוח שהמשהו החסר לא יתמלא אף פעם, אבל חלאס! לפניו היה לי מניאק שהזדיין והלך וגרם לי להבין שאני לא מסוגלת לסקס בלי אינטימיות. לפניו נדלקתי על ידיד שלי רק כדי לקלוט שהוא כן בקטע שלי אבל הוא לא רוצה מחויבות כי הוא ילד מטומטם. מחר לידיד הזה יש יום הולדת ואני צריכה לבוא במיוחד מרחק נסיעה של שעה כדי להגיע, אז אמרתי לו שאני לא אוכל לבוא.

אין אף אחד כאן.

זה כל כך קשה למצוא מישהו, שגם יספק אותי חיצונית, גם אינטימית, גם ירגיש שזה זה כמו שאני ארגיש.. אני בוחרת אותם "מקולקלים"? איך זה קורה לי כל הזמן?

אפילו חרמנות לסקס אין לי. מרגיש לי שההתחלה האחרונה נקטעה ממש באיבה. אפילו לא הספקתי ממש לאהוב אותו. ברור שזה עדיף, אבל מתי אזכה לאהוב? זו זכות יותר גדולה ממה שנדמה לי. היא באה לי כל כך בקלות פעם, אז כשהייתי תמה ולא ידעתי מה חשוב לי ומה לא, מי מתאים יותר ומי פחות. לפחות זכיתי קצת לאהוב. לאהוב גם אם יש פגיעה, כבר התרגלתי לזה, וגם זה עדיף מלא לאהוב.

לילה טוב ומלא אהבה תמה,

מורניה