מאתיים טיפות של אושר

טיילתי קצת בארץ היום. ידיד שלי הצטרף אליי ונסענו לאסוף את האוטו שלו כדי לנסוע לעיר שלי להחזיר את האוטו שלי כדי לחזור לב"ש עייפים אך רצוצים, כמו שאמי הייתה אומרת. ובדרך, עצרנו בגבעת תיתורה.

הנוף היה מרהיב, הרים כחולים מעוטרים בעצים קטנים ורחוקים, עם עננים כהים ממעל, ומהעבר השני, דרך אוויר שקוף וצלול, העיר תל אביב זוהרת באור יקרות מהשמש שתוקפת בקרניה הצהובות ממערב כמו השביל הצהוב בדרך לארץ עוץ. והירוק היה כל כך ירוק, והכחול היה כל כך כחול של אבן הספיר. וכשישבנו בספסלי האבן תחת עץ הזית, הירוק סביבי זהר כמו באגדות.

ובדרך חזרה ראינו קשת והצלחנו אגב נסיעה להסתובב סביבה עד שראינו את בסיסה, וגילינו שאין שם לפרקונים מתחבאים או הררי זהב וכסף. אבל יש קשת בענן, ויש ירוק ויש צהוב וכתום על העלים הנושרים ויש צבעוני בדד צומח על הגבעה, ויש נופים יפים ואני,

אני רגועה

סוף סוף,

מורנייה 3>