מאתיים טיפות של אושר

כשמישמיש חזר, הוא הוציא עליי את כל הלחצים שלו. הוא גמר מהר, היה איתי מלא זמן אבל בפועל לא הקדיש לי את תשומת הלב המלאה שלו. זה הכניס אותי לתסכול, מיני ונפשי. זה מפריע לו שאני לא מצליחה לגמור, הוא אומר, אבל הוא כבר לא יודע מה לעשות. הוא מרגיש שהוא סתם שם יורד לי ואני לא מספיק נהנית. הוא חושב על מיליון הדברים שהוא צריך להספיק. הוא לא איתי, אז ברור שאני לא אהנה. הוא רוצה שאני אזום. איך אני אזום אם אני לא מסופקת בכלל? זה לא מהנה לעשות משהו כשאין מוטיבציה.

אני יודעת שהוא צריך להתמקד בלימודים, אבל לא חייבים בכל פעם שנפגשים להתחיל לשכב ואז לא להצליח להנות מהסקס. הוא לא הראשון שאומר שלא כל סקס חייב להיות בונה ומעמיק. אפשר גם סתם להוציא לחצים. להוציא לחצים אני מוציאה לבד, אני אומרת לו.

אפשר להיפגש, לראות סדרה וללכת לישון. ואז לשמור את הזמן הזה של האינטימיות החשובה הזו, לזמן בשבוע שבו מחליטים שני הצדדים שיש זמן ואין לחץ. שיש את כללל הזמן שבעולם.

אני לא נהנית להרגיש ככה. מקודם אוננתי ודמיינתי שהוא הגבר שאיתי והוצאתי ממש המון. גמרתי בשביל כל הזמן האחרון שלא גמרתי. זה מסתכל שזה חייב לקרות בלעדיו. שזה לא קרה לי איתו. בהתחלה לא רציתי לעשות את זה, כדי שזה לא יהיה בלעדיו. אבל ממש רציתי באותו הרגע, וידעתי שהוא בלימודים ויהיה לחוץ מדי.

אוף :(