מכירים את המושג הזה: 'אני רק שאלה?' יש לי נטיה לעשות את זה הרבה, מהחשש הקל שאולי האדם המקבל את השאלה לא ממש מעוניין בחפירות שלי כרגע. או במילים אחרות, זו הקדמה לחפירה.
איך אתם אוהבים? בעוצמה? בחוזקה? אני מדברת על עוצמת הרגשות. האם זה הגיוני שממש בתחילת קשר לא ארגיש שאני צריכה אותו איתי בכל רגע? האם הגיוני שאחוש כך רק לפרקים? האם זה בסדר שכבר עכשיו כאשר פניו מצטיירות לי יפות, בו בזמן אני שמה לב שגבותיו כמעט בלתי נראות וזה נותן לו חלקות ולובן בחלק מהפנים כמו זחל בפקעת משי (קטן וחמוד אמנם, אך בכל זאת זחל)?
אני יודעת שאני שמה לב לכל הפרטים מאוד מהר. אני יודעת שאני אוהבת את אישיותו. אך האם זה פלוס העובדה שחוויתי עם עצמי אירוע מאוד עוצמתי לגביו מספיקה כדי לומר שאני רוצה אותו? יש רגעים שהחיבוק שלו מאחור מפתיע אותי ויוצר בי חושניות, ויש רגעים שהוא נעים אבל החושניות לא נוצרת. אולי העובדה שאם ארצה, אוכל לראותו כל יום, היא זו שגורמת לי פחות להרגיש בעוצמת האירועים האלה?
הוא ישיר איתי. אין משחקים. אני אוהבת את זה, אבל כמו בקשר לעובדה זו ובקשר לאחרות לגביו, אני לא בונה תסריט כמו פעם. אני לא חושבת על צבע העיניים שיהיה לילדים שלנו, או מעצימה רגשות לרמת הרגשות שיש בקשר יותר ארוך ורציני, רק כדי להתענג על עוצמת הרגשות המדומיינת הזו בכל פעם שאני חושבת עליו.
גם ההכרות איתו, בשבועיים האחרונים התראינו כל יום בכדי ללמוד יחד. לפני כן יצא שהתראינו לעיתים רחוקות במסגרת הקורסים באוניברסיטה. הוא רצה אותי מהפעמים הראשונות שראה אותי עוד בסמסטר הקודם. אני רציתי אותו רק לאחר החוויה העצמית שלי, שקרתה במהלך השבועיים האחרונים. רואים שהרגשות שלו אליי גדולים משלי אליו, כי לשלי לא היה די והותר זמן להתפתח. האם זה בסדר שאירתע? האם כדאי לי לומר לו משהו בעניין?
אני מרגישה שהוא הטיפוס העדין והרגיש שחיפשתי. אך האם הוא-הוא הבחור בשבילי?
אני מניחה שאצטרך לחכות ולראות.
מורניה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mornie Is Come