תקופת המבחנים הקרובה יחסית קלה: רק 2 מבחנים כשאחד מהם מאחורי. בתכלס היה מבחן נוסף לקורס שמחוץ ללימודי התואר שמכשיר לבצע ניסויים רפואיים בבני אדם. חובה עליי לעבור אותו כדי להתחיל כבר את הפרוייקט המעצבן הזה. עד שאקבל אישור ועד שיהיו נבדקים ועד שיהיה מקום בו אפשר לשים את המעבדה בבית החולים, אני אסיים את התואר באוקטובר הבא.
בינתיים אני משתעממת, אף פעם לא קרה דבר כזה בתקופת מבחנים. ואני ממש רוצה לשכב עם מישמיש. בדקתי ואני גם מבייצת. חבל שאי אפשר להרגיש ככה בלי לבייץ, ואז להנות מסקס בלי לדאוג מכניסה להיריון. אני משתמשת בשיטה שלי כמיטב יכולתי ומותחת את הגבולות עד לשיא היכולת ועדיין לפעמים אי אפשר. מישמיש פחות חרמן ממני, פעם ראשונה שגבר נוהג איתי ככה. אולי מצפים מגברים להיות חרמנים כל הזמן וזה לא באמת המצב? אולי חלק לא מבוטל מהפעמים הם ניעורים לזה רק כי לבת הזוג יש חשק? חלק גדול יותר משחשבנו, בכל אופן?
בדיוק הייתה לנו חצי שנה אתמול. אני כל כך שמחה! מישמיש קנה לי עציץ שהפרחים שלו ייפתחו בלבן. לפעמים אני תוהה איך זה יהיה להיות אשתו, איך ייראו הילדים שלנו. איך אנחנו נסתדר יחד והאם נצליח להמשיך לשמר את האהבה והתשוקה שיש לנו היום. גם היום אני מרגישה שלפעמים צריך לעבוד על זה, אבל זה תמיד ברוח טובה, חוץ מבפעמים שאני מקלקלת את הרוח הזו עם הדרמטיות שלי והפחד שלי לאבד אותו. איכשהו, הוא מבין אותי. אני לא יודעת איך הוא פשוט מכיל את זה, איך הוא לא בורח ממני כמו כל השאר. ואני אוהבת אותו על זה.
צילמתי תמונה של השקיעה, ואני רוצה לחלוק אותה כאן:

מורנייה 