מאתיים טיפות של אושר

כשמישמיש חזר, הוא הוציא עליי את כל הלחצים שלו. הוא גמר מהר, היה איתי מלא זמן אבל בפועל לא הקדיש לי את תשומת הלב המלאה שלו. זה הכניס אותי לתסכול, מיני ונפשי. זה מפריע לו שאני לא מצליחה לגמור, הוא אומר, אבל הוא כבר לא יודע מה לעשות. הוא מרגיש שהוא סתם שם יורד לי ואני לא מספיק נהנית. הוא חושב על מיליון הדברים שהוא צריך להספיק. הוא לא איתי, אז ברור שאני לא אהנה. הוא רוצה שאני אזום. איך אני אזום אם אני לא מסופקת בכלל? זה לא מהנה לעשות משהו כשאין מוטיבציה.

אני יודעת שהוא צריך להתמקד בלימודים, אבל לא חייבים בכל פעם שנפגשים להתחיל לשכב ואז לא להצליח להנות מהסקס. הוא לא הראשון שאומר שלא כל סקס חייב להיות בונה ומעמיק. אפשר גם סתם להוציא לחצים. להוציא לחצים אני מוציאה לבד, אני אומרת לו.

אפשר להיפגש, לראות סדרה וללכת לישון. ואז לשמור את הזמן הזה של האינטימיות החשובה הזו, לזמן בשבוע שבו מחליטים שני הצדדים שיש זמן ואין לחץ. שיש את כללל הזמן שבעולם.

אני לא נהנית להרגיש ככה. מקודם אוננתי ודמיינתי שהוא הגבר שאיתי והוצאתי ממש המון. גמרתי בשביל כל הזמן האחרון שלא גמרתי. זה מסתכל שזה חייב לקרות בלעדיו. שזה לא קרה לי איתו. בהתחלה לא רציתי לעשות את זה, כדי שזה לא יהיה בלעדיו. אבל ממש רציתי באותו הרגע, וידעתי שהוא בלימודים ויהיה לחוץ מדי.

אוף :(

תמיד כשאני לחוצה או עצובה אני חושבת על גלידה. גלידה זה הזיכרון הראשון שיש לי ממשהו שגרתי ונעים שהיינו עושים אני אחי ואמא. היינו הולכים ביום חמישי למרכז העיר וקונים גלידה. אמא הייתה לוקחת בננה ווניל, אחי היה לוקח משהו שאני אף פעם לא זוכרת מהו, ואני הייתי תמיד לוקחת שוקולד ותות. זה מצחיק, כי אני אוהבת לגוון, אבל בגלידה ובלאכול ביצה כל ערב נשארתי אותה הילדה שהייתי. זה מנחם ומרגיע. הרוח הקלילה, רעש המכוניות בחוץ וחנות הגלידה הקטנה במרכז. ופעם משום מה החנות הייתה סגורה אז אני זוכרת את הפעם שהלכנו לאכול בגלידריה ממול. עשיתי השוואות בראש וגיליתי שגם שם טעים. הייתי בערך בת 4.

עד היום כשאני רוצה להירגע, אני חושבת על גלידה. המילה לבדה מרגיעה אותי. גלידה.

המילה המפונפנת הזאת שוב. המישמש בחו"ל עם המשפחה ואני מחכה לו שיחזור. וכאילו יחד עם עזיבתו, עזב כוחי לעשות דברים ולא לשבת בבית בחוסר מעש כמו שעשיתי בשבוע וחצי האחרונים.

חוץ מזה הייתי בטיול של ודש וחצי בעצמי באיסלנד ובגרמניה. באיסלנד הייתי עם שתי חברות והיה לנו הכי כיף שאפשר!! וכל כך יפה אלוהים! אחרי יופי כזה נהיים מדוכאים מכל דבר כי הכל נראה מכוער לעומת זאתץ

בגרמניה קיבלתי את הדיכאון הזה בברלין. גם התגעגעתי מאוד הבייתה, במיוחד למישמש. רציתי שהוא יהיה איתי. ולעשות כל פעם סקס מזדמן עם עצמי נהיה הנחמה היחידה שלי בנושא הזה. וכן, הוא היה מזדמן, כי מה לעשות שאני ישנה באוהל עם שתי החברות או בהוסטל עם עוד 11 איש.

אני כל הזמן שותה קפה במאג שקניתי באיסלנד. יש לו ציור של פאפין (כמו פינגווין קטן) שלא הזדמן לי לראות בסוף; על רקע ציפורים עפות וים כלי. רוב המאג בצבע כחול עתיק שכזה. באמת מאג יפייפה.

מישמש נהיה קצת מרוחק כי הפרש הזמנים לא נותן לנו לדבר באמת. הוא קם כשאני הולכת לישון ולהפך. רציתי שננהל שיחת סקייפ אבל זה לא יצא.

אני אדבר איתו על זה.

אוהבת!

מורנייה