מאתיים טיפות של אושר

פתאום יש זמן. פתאום אפשר. אפשר הכל!!!

אז התחלתי פיתוח קול אצל מורה מקסים, קניתי לחיילים כמה דברים נחמדים, ואפילו עשיתי מיני מסע קניות של בגדים! יש לי המון זמן פנוי.

הסופ"ש האחרון היה הפרודוקטיבי ביותר שהיה לי: בשישי בערב ביקרנו חיילים פצועים ושרנו להם, ובשבת קמתי מאוחר והלכתי לטפס בפעם הראשונה על קיר, ואז הלכנו לחווה בה ידידי עובד ופשוט נהנינו מהכל. פתאום אני בחופש גדול.

כן, זה עצוב שצריך מלחמה בשביל זה. אבל היי, לפחות לנצל את זה למה שאפשר, לא? אני חושבת שאם תמיד היה לי כל כך הרבה זמן לעצמי, הייתי באמת עושה הכל. כל מה שאני עושה עכשיו ויותר. הייתי כותבת יותר, שרה יותר, עושה יותר אקרו ויוגה, רצה יותר. מכינה יותר אוכל שיותר טעים ומושקע. הולכת לים יותר ובאחרונה גם התחלתי לאהוב להשתזף (אבוי לי!). הייתי משחררת יותר, כי יש יותר זמן ומרחב לתמרן בו. זה כבר לא: טוב יש לי חצי שעה לאכול ואז אני אדחוף קפה לא מי יודע מה תוך כדי שאני קצת בפייסבוק ואז יאללה לחזור ללמוד. זה: אז מה אעשה היום? אראה מלא פרקים של סדרות שאני אוהבת (למשל הסדרה החדשה שהתחלתי לראות ששמה כשם הכותרת, רק באנגלית). אולי אלך לטיפוס בשבת כי יש איך להגיע לשם ואין לי לימודים בכלל! אולי אלמד להכין קרטיב אבוקדו מגניב (יש דבר כזה). או יוגורט טבעוני (יש גם דבר כזה!).  אולי אלך בלי לעשות שעווה ברגליים כי אני צריכה ללמוד לאהוב את עצמי כמו שאני.

אולי אתבונן בעוברים והשבים ואצפה בשמש השוקעת? אולי אצא עם חברים לדברים יותר מסעירים מסתם בירה (שכעת אסור לי גם לשתות במילא), כמו באולינג או סנוקר, או ערב שירה, או הופעה! אפשר גם להתנדב או ללמוד לרקום, כמו שחברתי למדה היום.

פתאום יש לי זמן. ואני מנצלת כל דקה ממנו כדי להכיר את עצמי ואת הסובבים אותי. אבל בעיקר את עצמי, כי אם אין אני לי, מי לי?

וללוחמינו ולולחמותינו היקרים, שאו ברכה בכל מעשיכם, ושימרו נפשותיכם וגופכם מפגיעה. אמן.

מורניה