 כינוי:
מין: זכר
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2011
פרק 2-אדון מ' והנסיכה אליס
אז...מה אתם אומרים היום על הפרק? כפי שאתם רואים הוא התארך פי 3! וכמובן שפירטתי יותר. אמרתי שזה פרק שכיף לקרוא... צדקתי? שימו לב... שימו לב! מיד אחרי שישודר פרק 3 (פרק שממש שווה לקרוא, פלאשבקים יש הרבה) יעלה העיצוב החדש כולל קרדיטים. (: כנראה גם שמתם לב לפוסט הדמויות שהתעדכן במיוחד לפרק! הצצה לפרק ספיישל בהסבר למטה. אני רוצה להמליץ על בלוג של ידידה שלי.. שגם מעריצה את דמי. היא כתבה סיפור עליה ואני מקווה שתאהבו: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=731301 היא ממש מתחילה אז בבקשה תגובות ראויות. ועכשיו לעניין העיקרי.. פיו.. לפרק:
אז ככה.. אני עומד בין שני קירות ושני שודדים שאחד מהם מכוון לי לראש אקדח. אחותי ישנה בחדר. ואמא ואבא שלי קשורים לשולחן בחדר העבודה. מה לעשות?! עברו כמה שניות.. ועוד כמה ואני כבר חושב לעצמי שאולי כדאי להגיד לו לירות בי וזהו. לפתע ראיתי שהאצבע של השודד לוחצת על ההדק. עוד קצת.. ועוד קצת.. ולפתע נשמעה דפיקה בדלת.
הגנב הרפה מההדק ועמד בלי לזוז. "משטרת ישראל כאן! נא לפתוח את הדלת!" נשמעה צעקה מכיוון הדלת. איכשהו,ידעתי שמישל קשורה לזה. הגנב הגמד כנראה הבין שזו המשטרה, כי ברגע ששמע את הקול שלה אני,הסתובבתי אחורה וראיתי אותו פותח את החלון וקופץ 2 קומות למטה. הסתובבתי חזרה,מפוחד,כי אני יודע שאם הגנב ברח הוא יחזור מתישהו לשדוד אותנו.
לאט לאט עקפתי את הגנב ופתחתי את הדלת והמשטרה קפצה פנימה.
כל הבית שלי פונה החוצה. חיפשתי את מישל.. ואז ראיתי אותה. היא נשענה על מכונית המשטרה. רצתי אליה וחיבקתי אותה.אמרתי לה "מישל,מה את עושה?" "אני ראיתי בחיזיון שהיית בצרות, בזמן שיצאת מהחדר. אז התקשרתי למשטרה והיא הגיעה מיד." היא ענתה בנעימות שכזו. "את יודעת שהיית יכולה להסתבך בצרות?!" אמרתי לה בקול כועס. היא עשתה פרצוף ריחום, אז חייכתי אלייה ואמרתי לה "תודה,מישל!" שמתי לב לחיוך קטן שעלה על פניה. כל כך שמחתי שסוף סוף היא חייכה.
ראיתי את אמא ואבא שדיברו בצד. הלכתי אליהם ומשכתי את מישל שלא רצתה ללכת אחריי. באנו אל ההורים והתחבקנו חיבוק משפחתי. "אני חושבת שלא כדאי לעשות את זה הרבה" אמרה דבי, אמא שלי. הבנתי למה. ואני מאוד מאוד בטוח שמחר כבר לא נזכה לראות את גברת רוזן ומר קוויזר ביחד.
אני ומישל הרפנו מרון ודבי והלכנו לעבר כיוון הבית. בדרך שמעתי את המשטרה "אדון קרוני, אתה עצור בשם החוק. אני חושב ש2 שנות מעצר יספיקו לך". וככה לאט לאט התרחקנו.
אחרי כמה שעות, השמש החליטה לשחק מחבואים, אז מה יותר טוב מלבקש מהירח להסתיר אותה?... והערב מיד נוצר. מישל נכנסה לחדר בריצה, חצי חיוך, חצי עצב. נישקתי אותה במצח ואמרתי לה "אם יש חלום רע...בואי אליי. אוקיי חמודה?" "טוב" היא ענתה במתיקות. "לילה טוב". "לילה טוב, מישל". בצעדים שקטים היא עזבה את החדר והבית נשמע ריק. הרגשתי שהגבות מרגישות צרות מדי והחליטו להתרחב, אז חבריהם העפעפיים החליטו לעזור. לא יכולתי להתנגד ותוך כמה דקות נרדמתי. לא חלמתי שום דבר. ראיתי את מישל כל החלום,עומדת עם הדובי שלה. וניזכרתי באותו החלום שחזה את מה שיקרה עוד שבוע.
בוקר.. לא התעוררתי... "מה קורה לכם?! הבית ספר חשוב מאוד למוח!" צעקה אמא שלי, שחשבה שזה בגלל שאנחנו לא רוצים לבית ספר.. "יש לך היום מדעים חומד,אתה לומד על התנין,זוכר?" כל כך לא רציתי לקום! אבל קמתי.. התלבשתי,צחצחתי שיניים ועפתי לבית ספר. לא היתה לנו מכונית,כי היא בתיקון, ולכן רצתי לבית ספר. תוך כדי ריצה הסתכלתי בשעון ונעצרתי. השעון רץ קדימה במהירות איומה. לפי המוח שלי, שדרך אגב מפותח מאוד, עברה יממה.. ואז עוד אחת,ועוד אחת ועוד אחת.. ועוד אחת ועוד אחת ופתאום כמו סיוט.. נייט-מאר מטורף.. מתוך השעון יצאה גולגולת. נרתעתי לאחור, ואני חושב שפלטתי גם צרחה ככה משולב. התקרבתי אל הגולגולת ושמתי לב לפתק שהיה מוכנס בתוכה. הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא:
"זה קורה עוד שישה ימים,כדאי שתתכוננן. הסיוט שהושתל אצלך במוח קורה במציאות. היא יודעת את זה. היא רק פוחדת להגיד לך. אם היא היתה אמינה היא לפחות היתה רומזת.
ממני,מ'."
סיימתי לקרוא והסתכלתי בפחד בפתק. רצתי לפח הקרוב שהיה במרחק מטר וחצי בערך ממני. הסתכלתי לתוכו... ומיד התחרטתי. סובבתי את הראש ולאט לאט קרעתי את הפתק והוא נפל לדבר הזה.. פיו.. הצצתי עוד פעם.. ואז לא האמנתי. הדף הזה שיצא מראש של גולגולת שיצא משעון,זה שקרעתי אותו נשרף! אין לי מושג מי זה ה-מ' הזה אבל הוא מאוד מפחיד!
הגעתי לבית ספר. כמו תמיד רוברט הפתיע אותי עם שיני ערפד מזויפות ושלט שעליו מצויר שום ועליו חרוט הסימן איקס. כיתה ח' זאת כיתה מאוד מסובכת, מבחנים, שיעורים, חברים ו-אהבות?! התיק שלי נפל,הפה שלי נפער והתחלתי להזיע. לכיתה נכנסה נערה, היה לה שיער בלונדיני פזור. היא לבשה גופיית טי-שירט ושורט קצר. היתה לה מדבקה על החולצה שעליה היה כתוב "אליס". המורה נכנסה לכיתה וכולם התיישבו.
היא הציגה את אליס ויסלי, שהיא ילדה חדשה, עולה מארה"ב. המורה גם נתנה לה לבחור מקום שבו היא תשב. מיד התבאסתי, כי לידי ישב רוברט. היא הסתובבה בכיתה ואז התיישבה בכיסא שליד מני מוריסון, מלך הכיתה, מלך הבנות.היו הרבה פעמיים שבאמת קינאתי בו, בגלל הרבה סיבות.
שתי השיעורים הראשונים עברו בהצלחה רבה,בכיף ובאושר.. טוב נו ,על מי אני צוחק, שתי השיעורים הראשונים עברו בשיעמום, בכי והרבה מאוד שיעורים. יצאנו להפסקה וישבתי על הספסל. לפתע שמעתי הודעה. זאת היתה אמא שלי (כן,אני מביא פלא לבי"ס..). היא כתבה לי: "הסתכלתי במערכת שעות אצלך בבית וראיתי שיש לך 5 שעות. אתה יכול לקחת את מישל מהגן? בבקשה?"
עניתי לה שאני יכול לקחת אותה ומיד הכנסתי את הפלאפון לכיס, לפני שהמנהלת תראה. גיא התיישב לידי. הוא אמר לי שהוא יעזור לי בשיעורים אם אני רוצה, ברור ש.... לא הסכמתי! אני מכיר אותו, הוא כל כך יתלהב שהוא עוזר לי שיתחיל לחפור לי על כמה מדעים ומתמטיקה זה כיף וכדאי לי לקחת אצלו שיעורים במבצע לחברים '50 ₪'.
וכמו בתור לשיחה איתי התיישב מקס. הפעם הוא הראה לי בלון שיכול להתנפח בעזרת רעש שאנשים שומעים! 'וואו!' , הראיתי אי התלהבות.
ומי שקיבל כרטיס שלישי לתור הארוך היה כמובן רוברט,שהציע לי להצטרף להפגנה נגד שום. מיד התעצבנתי עליו "אתה רציני?! אני חיי על השום! שום דבר לא יחליף את השום (הא.. ראיתן איזה משחק מילים עשיתי פה? כן? כן?)! אני יגרום לפתיחה של הפגנה בעד שום!" רוברט כל כך היה עצוב שברח משם בעצב. את האמת? שום זה חרא..
חיכיתי כמה דקות ואף אחד לא הגיע אליי, פיו.. הספיק לי. ואז הגיעה מור. "לא! אין יותר שיחות!" צעקתי עליה,ובטעות כולם שמעו. "כולם חופרים, ולא שמתם לב שיש לי מצב רוח רע? לא שמתם לב שאני כבר אוהב את אליס?!" אופסי? בדיוק באותו הרגע אליס עברה ליד הספסל שעליו ישבתי. היא החזיקה ידיים עם מני והם דיברו, אבל כששמעו אותי צועק הם מיד השתתקו... האמת? כולם השתתקו. פתאום שמתי לב שאני לא סתם צועק אלא גם עומד על הספסל! אחרי כמה שניות של שקט אליס אמרה בתימהון "אותי?" . ירדתי לאט לאט מהספסל וניגשתי לאליס. חתכתי אם היד שלי את מפגש הידיים של מני ואליס ואני והיא ניגשנו הצידה. "אתה באמת מתכוון לזה?" היא שאלה. "אאא.. כן.." אמרתי מושפל.
"אני גם צריכה להתוודות על משהו" היא אמרה משהו שהפתיע אותי מאוד.
"על מה?" שאלתי בחצי חיוך חצי השפלה.
"כשנכנסתי לכיתה הסתכלתי רק עלייך. אבל ראיתי שיושב לידך מישהו. אז הייתי צריכה להתיישב במקום היחיד הריק בכיתה." הסתכלתי עליה כמה שניות לא מבין מה קרה ואז התעוררתי חזרה "מה? מה? אא.. כן... אא.. ראיתי אותך ואת מני מחזיקים ידיים." אמרתי במבט שואל.
"כן.. בקשר לזה.. אני חושבת שהוא ילד מגעיל מאוד. שיקרתי לו שאני אוהבת אותו כי אני לא אוהבת לפגוע באנשים" היא אמרה,בקול מתוק כזה.
"אז את מי את אוהבת?" שאלתי, מחכה לתשובה מתאימה.
"דילן,אני אוהבת אותך!" היא אמרה. ולאט לאט שפתינו התקרבו והתקרבו. "ידעתי שתבגדי בי!" ברגע הכי לא נכון, הממוצ'מק הזה הופיע,מני... "אני עוד יקנום בך! אני עוד ינקום!"
"אז מתי הדייט הראשון שלנו?" שאלתי, בזמן הכי לא נכון,אולי כדי להעלות את המצב רוח?
קבענו דייט? עוד לא.. אנחנו חושבים שכשיגיע הזמן,נדע! חזרנו לכיתה וכל היום עבר משעמם ובלה בלה.. אני ואליס החלפנו מבטים בשיעור ותוך כדי ראיתי את מני עושה תנועות של: 'הלך עלייך!' או 'הבחורה שלי,תחזיר לי אותה!'.
הלכתי הביתה כולי מאושר! חיוך עלה על פניי. ואז ניזכרתי שאני צריך לקחת את מישל. כמה צעדים וכבר הגעתי אל הגן חובה. פתחתי את הדלת והיתה שם סוג של אסיפת ילדים כולל גננות. נידחסתי ביניהם והחיוך שלי גדל פי 10! בין כל הצווחות והשמחות נראו שני ילדים קטנים מתנשקים. ומי הם? מישל קוויזר ועוד ילד בלונדיני קטן. הם סיימו להתנשק והאסיפה התפזרה במחיאות כפיים וצעקות. ולקחתי את מישל לצד. "מישל! הוא מהגן שלך?" שאלתי אותה בקול שמח. "איך לא שמעתי עליו?"
" הוא הגיע רק היום!" היא שמחה. מחשבות התרוצצו בראשי. התאהבתי בילדה חדשה. מישל התאהבה בילד חדש. שנינו מאושרים, דייט כפול! חיבקתי אותה חזק וביחד הלכנו הביתה.
בדרך היא סיפרה לי שהוא עולה חדש מאמריקה והיא התאהבה בו ישר כשהוא הגיע וממש בסוף היום היא אמרה לו מה היא מרגישה אליו והם התנשקו. " אה.. שכחתי להגיד לך שקוראים לו פול ויסלי. " היא אמרה פתאום.
רגע רגע רגע.. תזכירו לי רגע איך המורה אמרה שקוראים לאליס? יעני,שם המשפחה? ויסלי?! "מישל!!!!!!!!! " יצאתי מדעתי –קוקו- "החברה שלי,החבר שלך,הם אחים!!!" נישקתי אותה אלף פעם בלחי,במצח,באף,בסנטר,ובכל מקום אפשרי! כן.. כן.. כולל הפה.. תפסנו יד ביד והלכנו כשחיוך מאוזן לאוזן.. רגע.. יותר גדול.. מעין לעין עלה על פנינו.. הגענו הביתה בלי להגיד שלום לדבי ולרון , וממש לפני שנכנסתי לחדר שלי צעקתי " היי אמא,היי אבא,אל תפריעו!" וסגרתי את הדלת. מישל רצה לחדר שלה ותוך כדי צעקה להורים שלום וגם היא,סגרה את הדלת. כתבתי בפייסבוק שיש לי חברה. מישל כתבה בפייסבוק (כן, יש לה..) שיש לה חבר. ושנינו כתבנו בפייסבוק שהם אחים.. וכמובן שתייגנו אחד את השני. שמחנו שמחנו שמחנו... עד שנשמעה קריאה . "מישל,דילן,יש לנו הודעה בשבילכם." צעקה אמא מכיוון הסלון. 'או..או..' חשבתי לעצמי.
תגובות בונות מקווה מאוד לשמוע.. תוכלו גם לנחש מה עומד לקרות... ואני מודיע שבקרוב עומד להיות פרק ספיישל מיוחד במינו שאני לא חושב שהופיע באחד הבלוגים. תתכוננו ^^ רק שתדעו שמנויים מקבלים הצצה לספיישל המרתק. בעביי...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
