אמא עם הפרעות אכילה שמתעסקת במראה שלה .מגיל קטן זה מה שהיה לי בבית . ספירת קלוריות , משקל , צבע שיער , אופנה
מה לאכול מה לא לאכול .
כמה אני כלום לעומת האחרות . השוואות בלי סוף
אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שהיא אמרה לי "אני אוהבת אותך "
שמעתי אותה מסננת כשעליתי לחדר " אי אפשר לסבול אותה"
ואני נשברתי מבפנים ...
הפעם נקרעתי לחתיכות התמלאתי כעס ושנאה עצומה !
אני כועסת עלייך שאת לא מחבקת אותי לא אומרת לי כמה אני חשובה לך כמה את אוהבת אותי
כמה את שמחה שאני הבת שלך
שונאת אותך על זה שלא חיזקת אותי כשבכיתי שהרגשתי כלכך מכוערת
כלכך לא שווה . שונאת אותך על שגרמת לי לפתח הפרעת אכילה משלי . שנאה עצמית נוראית .
כשחזרתי הביתה בוכה ועצבנית כי הילדה הכי יפה בכיתה שלי צחקה על הבטן שלי
ואת לא אמרת שום דבר עליה !! לא קיללת אותה !! לא אמרת לי כמה אני יותר יפה ממנה !
רק הסתכלת עליי במבט ביקורתי . של " אולי באמת תיקחי את עצמך בידיים ?
אני כלכך כועסת עלייך שאת סגורה בתוך עצמך לא מראה רגשות
לא מראה שכואב לא מראה כלום
אני שונאת אותך וכועסת עלייך על זה ששברת אותי
יש שני סוגים של ילדים בעולם , אלה שרוצים להיות בדיוק כמו ההורים שלהם ואלה שרוצים להיות ההפך המוחלט .
את בטח מבינה שאני רוצה להיות ההפך הגמור והמוחלט שלך
יש בי כעס שלא יעבור בקלות , אני מקווה , עלייך אמא .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
