כשהיא איתו הפלאפון על שקט , היא מסתירה ממנו כל פיסת מידע .מקווה שהוא לא יבקש לראות ושימשיך לסמוך עליה , לבטוח בה .
היא אוהבת את הסיכון הזה ,היא מכורה לו ..
להיפגש בחושך במדרגות מתחת לבית שלו
שהוא דוחף ידיים חמות לתוך החולצה שלה והיא מנשקת אותו כאילו זו הפעם האחרונה .
כאילו זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלה לאהבה .
היא יודעת שלא . הרי מכאן .. היא הולכת למישהו אחר .
מישהו אחר שיחלל את הגוף שלה
ומחר לעוד מישהו , שיוכיחו לה שיש לה את זה .
כדי להוכיח לעצמה שהכוח בידיים שלה .. היא ? היא רק צריכה לרצות והם כבר יעשו את השאר .
ייכנסו וייצאו באגרסיביות . ילטפו ישרטו יחבקו יכאיבו ינשקו ולמחרת יתרחקו .
כאילו כלום לא היה " זה ביני לבינך כן ? " מהנהנת במין חוסר אונים .
רוצה רק לפגוע ולהיפגע . ושוב להיפגע ושוב ושוב .
כי זה רגש שלא נגמר .. הצלקת הזו עמוק בבשר עמוק בבשר שהם כלכך אוהבים
לא מגלידה כלכך מהר , אם בכלל , היא נשארת שם ומזכירה ...
שהיא עדיין שווה . שזה הכל בידיים שלה . היא רק צריכה לרצות .
אבל כבר המון זמן שהיא לא רוצה
המון זמן שלא הרגישה , לא אהבה ולא כאב
שום תשוקה שום תעוזה שום כניעה .
היא בגדה בו ,בהם , בכל החברים שהיו לה ..
כלכך הרבה , ולא הרגישה כלום .
מפעם לפעם זה נעשה יותר ויותר קל
יותר ויותר מאתגר .
היא מחכה לפעם הבאה שתבגוד שוב ,
היא מצפה להרגיש משהו חזק מספיק , מטלטל מספיק
שיראה לה שעדיין יש לה את זה .
למרות שהיא כבר ממזמן חושבת שלא ......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
