החיים לוקחים אותי למטה.

אני קצת מופתעת מעצמי שברחתי לפה שוב.

היה טוב. אולי? זה היה נראה לפחות ככה.. טוב זה היה נראה.

כלכך רע לי. הייתי חייבת לכתוב את זה ולפרוק את זה איפשהו, לא מצאתי דף ועט.

אפילו הOFFICE שלי בלי רישיון אז גם שם לא יכלתי לכתוב.

חזרתי לכתוב פה המומה מעצמי תוך כדי שאני עוברת על הפוסטים הישנים.

איך כל כך הרבה השתנה אבל נשאר אותו הדבר? ואולי יותר גרוע.

אז השתחררתי מהאשפוז האחרון לפני שנה וחצי.

טסתי במאי 2014 לחצי שנה לארצות הברית. היה לי חרא- ניסיתי לברוח מעצמי.

כל האוכל שם הטריף אותי. זה משתלט על המוח. אני כבר לא חושבת בדעה צלולה.

כל מה שמעניין אותי כל היום זה לאכול ולאכול ולאכול ולהקיא ולהקיא ולהקיא.

וככה זה. ככה זה היה בארצות הברית. כל הכסף שלי התבזבז על תענוגות החיים הנפלאות שיש שם.

מלא ג'אנק פוד טראש נוצץ וטהור.

טוב מילא..

נרוץ קצת קדימה, חזרתי לארץ הייתי בשמיים כיף לראות את כולם ווהו וואו. 

התחלתי לעבוד, ברחתי מהעבודה כי אני רק אוכלת!!!!!!!!!!! דא.

כל מה שבראש שלי זה אוכל.

עזבתי את הבית, שכרתי לי דירה נחמדה במרכז תל אביב.

מצאתי לי אחלה עבודה. עם מלא אוכל טעים חינם. הדבר הכי נורא שקרה!

היה שם גם אחלה כסף דרך אגב. אבל ברור לכם שאי אפשר לעבוד ככה כן? זוכרים? הראש לא צלול.

אחרי כמה חודשים פיטרו אותי.

ועכשיו מה? אני מדדה בין עבודות מנסה לשלם שכר דירה, מבזבזת כל שקל על אוכל. קשה לי לעמוד.

אני באמת מעדיפה להיות בתזוזה, זה יותר סבבה לי. כשאני נעצרת זה כמו שכל הדם נעצר הלב פועם חזק.

ואני בדרך ליפול.

בימים האחרונים התחלתי מגעים עם ביטוח לאומי, אולי זה יעזור?

אני אוכל להרשות לעצמי להתאשפז..

החולשות והכאבים, זה כבר בלתי נסבל. אני שונאת את זה. אני שונאת את עצמי.

אני מרגישה שאני איזה נרקומנית שצריכה את המנה (במקרה שלי זה באמת מנה).

מבחינת משקל, לא נשקלתי הרבה זמן. הרופאים גם לא מוכנים לשקול אותי כבר ואין לי משקל בבית.

אני משערת שאני כרגע 38-40 ק"ג. זה נחמד. אני כן יכולה להצהיר שירדתי קצת במשקל.

אני כן רואה את זה. זה שיפור! אבל אני מרגישה מגעילה. כל דבר בעולם יותר טוב ממני.

כל מה שזורם לי בראש זה מה אני אוכל ואיך אני אקיא ואיפה אני אקיא ומתי ועם מי ומתי אני אוכל אחר כך שוב וכמה כסף נשאר לי ואיך אני מעזה לבזבז את הכסף שלי על אוכל ואיך אני מסוגלת בכלל להחזיק דירה ולעבוד שאני מקיאה כל דבר שזז ואני נראת רע ואת שמנה ומכוערת וכולן כל כך יפות והן אוכלות כמו שצריך אז מה הפאקינג בעיה שתאכלי גם את כמו שצריך ואמא שלך מסכנה רואה אותך סובלת ונעלמת ומזיקה את סוג של מתאבדת את מודעת לזה כן????? (זו הייתה הקלדה רצופה של מה שעובר לי בראש).

לפני יומיים הייתי במרכז לבריאות הנפש ביפו, הם אמרו שאין להם איך לעזור לי והפנו אותי לביטוח לאומי.

יש לי ביום רביעי הבא תור לאיכילוב במחלקה להפרעות אכילה. אני מקווה שזה יועיל במשהו.. אני בטוחה שזה לא יזיק.

מקסייייייייייימום סיבוב נוסף בתל השומר? אוף.

אני פשוט אבודה בתוך עצמי. חסרת אונים. חסרת כוחות.

בעיות פיזיות: 

כאבי ראש

חולשות

שיניים מגעילות

ושט- נראה לי שזה לא קיים אצלי

לשון שורפת

אין מחזור

עור יבש

כאבי בטן

עייפות כרונית

שיער נושר

קוצר נשימה

דופק איטי

כאבי גב

שרירים תפוסים

יציאות לא סדירות

וווווווואווווווווווווו.

לילה טוב תודה שקראתם. אשמח לתגובות. אני זקוקה לתשומת לב הזו

נ.ב -

אם אתם תוהים, אין ימים שאני לא מקיאה. אם אני לא מקיאה כנראה שאני לא אוכלת (זה קורה איזה פעמיים בשבוע) 

וזה הימים הכי יפים שלי בשבוע 3>

אני לא רוצה לאכול. לא זקוקה לזה. אני בטראומה. זה עושה לי רע.