| 2/2013
חזרתי...
הרבה זמן שלא הייתי כאן, שלא עדכנתי, שלא התעדכנתי, שנטשתי קצת את עולם ה'אנה'...
עשיתי פסיכומטרי. התחלתי לקחת רטלין אחרי שאובחנתי עם הפרעות קשה וריכוז (כאילו שהפרעות אכילה לא הספיק לי...), ומסתבר שאחת ה"תופעות לוואי" של הכדור זה חוסר תיאבון. ירדתי מ-63 ק"ג ל-55 ק"ג תוך 3 חודשים, הכל היה טוב, עד שחבר שלי נפרד ממני.
אני לא אגיד שזאת התקופה הכי נוראית שעברתי בחיים שלי, כי כבר הכרתי גרוע מזה, אבל שבועיים ראשונים רק רציתי למות.
הוא היה הדבר שהחזיק אותי, שגרם לי לחייך, להרגיש טוב עצמי, לייחס פחות חשיבות למשקל ולאוכל ולחיות חיים קצת יותר נורמליים.
וכל זה התנפץ לי בשנייה. התחננתי בפניו במשך שבועות ארוכים שייתן לזה סיכוי, שינסה שוב לאהוב אותי. הבטחתי לו שאני אשתנה ואלך לטיפול ושהכל יהיה יותר טוב איתנו. במשך חודש וחצי התקשרתי אליו כל יום כמה פעמים, שלחתי אינספור הודעות שבהן אני מתחננת שיחזור, או כועסת ומבקשת שלא ידבר איתי יותר לעולם. עד שהרגש פחות או יותר נעלם. קשה לאהוב מישהו שרואה אותך מגיע לנקודת שפל בחיים שלך ונשאר מרחוק, בלי טיפת רחמים, עם המשפט " רק עכשיו אני מבין עד כמה את אוהבת אותי, וזה מפחיד כי אני לא מרגיש אותו דבר".
ניסינו מאז הכל. נפגשנו כמה פעמים, רק לשכב ולהיפרד, אבל זה בלבל את שנינו והבנו שזה צריך להיפסק. ניסינו רק לדבר בטלפון ו"להישאר ידידים". גם זה כשל. נכון לעכשיו הוא מחוק אצלי בפייסבוק ובטלפון, כולל המספר שלו, התמונות, ההודעות, הזכרונות...
התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי עוד באותו יום. שפכתי בפניה הכל: עליו, על האוכל. קיוויתי שמשהו ישתנה. ידעתי שזה יהיה קשה ושדרך ארוכה בפניי אבל קיוויתי שזה יעזור. הפסיכולוגית התמקדה בלסדר לי את הארוחות, להתייעץ עם דיאטנית מה אני צריכה לאכול ולערב את ההורים שלי בכל הסיפור. אחרי כמה נסיונות להסביר לה שהבעיה היא לא חוסר ידע בתזונה, אלה רצון להרזות, לבטא את עצמי ולפרוק בעזרת 'אנה', הבנתי שאני והיא לא רואות עין בעין.
אני ממשיכה ללכת, לנסות לקבל עזרה ולא להגיד שוויתרתי לחלוטין. אבל אני נאלצת לחזור לפה. היום בבוקר שקלתי 57.7 ק"ג ומאז היה לי עוד בולמוס. אני לא רוצה לחזור למה שהייתי, לקידומת 6... אני רק רוצה לסדר את החיים שלי ולהיות נורמלית. להיות רזה ויפה ולאהוב את עצמי.
יש לי דיד שאני כבר שנה מדברת איתו, אבל בגלל החבר אף פעם לא ניפגשנו. הוא מושלם ולא מפסיק לשאול אותי מתי אנחנו נפגשים. כרגע אני דוחה את זה כי אני רוצה לסדר את החיים שלי. אני רוצה להרזות, לנסות להרפות מהאוכל ולהתחיל לאכול מסודר, ואחרי זה להיפגש איתו ולהתחיל לצאת. אני חושבת שדפקתי את כל העסק עם החבר שלי (לשעבר..) בגלל שנחפזתי לקשר. גם אותו לא רציתי לפגוש בהתחלה כי חיכיתי שאני ארזה. אבל הוא לחץ שניפגש וכל הזמן הזה שהייתי איתו התעסקתי בלנסות לרדת במשקל ובלגרור את הקשר שלנו לתוך התסבוכת הזאת.
המטרה שלי היא להגיע למשקל 50 ק"ג, אבל לעשות את זה בצורה נורמלית יחסית. הרבה ספורט, הרבה מים, בלי לספור קלוריות אלה לאכול 5 ארוחות קטנות ומסודרות. רק ככה אפשר באמת לרדת ולשמור על זה.
אני יודעת שצברתי מספיק כוח כדי לא להדרדר לתהום חזרה. לא לצום במשך ימים, לא לחשב קלוריות של כל מסטיק שאני לועסת ולא להרגיש רע עם 200 קלוריות ביום. עברתי את השלב הזה ואני מספיק בוגרת לדעת מה הדבר הנכון לעשות.
בקשר לכל השאר- מה שצריך לקרות יקרה. אסור לי להתחנן יותר, אסור לי לפעול יותר מדי בכיוון שאני לא בטוחה שהוא הנכון. אני לא דתיה ולא כל כך מאמינה באלוהים, אבל אני חושבת שיש כוח עליון ששומר עלי ודואג לי, אם אני רק אתאמץ ויעשה את החלק שלי כמו שצריך.
החוקים שלי הם:
- להישקל כל יום
- לעשות הליכה של שעה וחצי ביום לפחות
- לשתות 3 ליטר מים
- חלוקת ארוחות:
בוקר: 2 פרוסות לחם עם קוטג', עגבניה וביצה
ביניים: פרי
צהריים: מנה קטנה של אוכל מבושל
ביניים: פרי
ערב: סלט
יעדים:
17.7- 57 ק"ג
24.7- 55 ק"ג
3.3- 54 ק"ג
10.3- 53 ק"ג
17.3- 52 ק"ג
24.3- 51 ק"ג
31.3- 50 ק"ג
מצטערת על הפוסט הארוך והחופר... הייתי חייבת לפרוק. מבטיחה לא להיעלם, להמשיך לעדכן כולל תפריטים ותמונות מצב. בבקשה בנות, אני צריכה את התמיכה שלכן, לדעת שאני לא לבד פה ושעוד מישהו עובר את מה שאני עוברת. 3>
| |
|  כינוי:
בת: 33 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
