ThisIsMyLife

שנה+ שלא דרכתי פה, בעיקר בגלל המחשב שנהרס, או אולי גם קצת בגללי שנהרסתי טיפה בעצמי. בטח שילוב של השניים.

לא יודעת איך הלילה הזה הביא אותי להכנס לכאן שוב, עם אותו שם המשתמש, ואותה הססמא, ולראות שהגיל פה בצד הגיע כבר ל19 (שתיכף יהפוך ל20), מה שעד לא מזמן זכרתי שהיה 13, והרגיש שלנצח ישאר 13.

החיים קרו לי ודברים השתנו וגברים הלכו והלב נשבר וקם ונשבר שוב והתרומם חזרה. זכרתי שנה נוראית של בזבוז זמן מטורף והרבה כעס על עצמי ועל כל מיני בחירות שגויות שעשיתי אולי בלי לחשוב.

עכשיו מרגישה בוגרת אבל ילדה, עתידה לקבל עוד החלטות שגויות ואולי שוב לשבור לי את הלב

אבל מה החיים שווים בלי כל הטעויות האלה

בלי כל השברונות האלה

איך נרגיש חיים בלי כל זה ?

עכשיו, אחרי קרוב ל20 שנה אם אגדיר את עצמי, לפחות אדע שאני אנושית.

אנושית, רגישה.

ומותר לי.

אחרי מליון שנה שלא דרכתי פה אשמח ליצור שיחה עם גולשי ישרא, 

לא בררנית, הלב פתוח לכולם, ולכולן .

רק להגיב ונמצא דרך לדבר