Fuck it.
אני לא יודעת מה אני מרגישה יותר. אני רק יודעת שאני צריכה מישהו שימלא אותי, משהו שימלא אותי... כל כך צריכה. וכשניתנות לי הזדמנויות, זה לא קורה. למה? מה לא פאקינג טוב בי? אני כבר לא יודעת.
לעזאזל, אני בנאדם כ"כ תלותי... זה נורא. אני מודה, קשה לי לבד.
פעם, היו לי רגשות להיאחז בהם, היו לי מקומות בטוחים ללכת אליהם. עכשיו אני פשוט לבד, לא יודעת אם באשמתי או לא. אני מניחה שכן...
איתך הרגשתי כ"כ בטוחה, נאהבת, שלמה.
אני יודעת, לא הייתי מאוהבת, אני גם לא כ"כ בטוחה אם אהבתי אותך... אבל נתת לי את ההרגשה הזו, שאף אחד אחר לא הצליח לתת. זה היה מיוחד.
לאן זה נעלם?
אני בנאדם, מותר לי לטעות. נכון? טעיתי לא קצת, עשיתי בחירות לא נכונות, וזה עלה לי ביוקר. לגמרי. כנראה מגיע לי, בסופו של דבר.
and I wonder if I ever cross your mind, for me it happens all the time...
נמאס לי לכתוב על כל הדברים האלה, על אותם הטעויות שחזרתי עליהן שוב ושוב. לא רוצה יותר. נמאס לי. רוצה למחוק את כל מה שקרה ולהתחיל מחדש, אבל כמה אפשר? כמה אפשר להחליט שמתחילים מחדש אבל לא באמת לעשות את זה? אני פשוט פאקינג תקועה באותו המקום, באותן המחשבות, באותן השאלות. חוזרת אחורה, וזה לא נותן לי שום דבר.
לא רוצה אותך, גם לא אותך ובטח שלא אותך, לא רוצה שיהיה לי אכפת יותר מכל שטות, לא רוצה להיפגע, לא רוצה להרגיש כאב, לא רוצה להרגיש בכלל, לא רוצה לאהוב- אבל צריכה לאהוב. לא, חייבת.
אני בנאדם כ"כ מסובך, כן, אני יודעת. לא פלא שאין מישהו אחד שאשכרה מסוגל להסתדר איתי. כשיהיה מישהו כזה... ואו, הוא יצטרך להיות מושלם או משהו כזה.
אני רואה בכל מקום זוגות, כ"כ ביחד, כ"כ אוהבים. ואני תוהה לעצמי, הם באמת אוהבים? למה להם מגיע לדעת מה זו אהבה באמת ומקרוב ולי לא? יש מישהו שבכלל מסוגל להגדיר את המילה הזו- אהבה? אני כולה בת 16, אני לא מבינה למה אני חופרת על הנושא הדפוק הזה בכלל. אבל פאק, לא רוצה מאוחר יותר, רוצה עכשיו. צריכה את זה עכשיו, בשבילי זה משהו שאני לא יכולה להסתדר בלעדיו.
הפוסטים האלה כ"כ דפוקים, נמאס לי לדבר על זה כל הזמן. על אהבה. זין על אהבה.
והנושא אולי הכי חשוב תופס את השורות האחרונות. אנשים... כל בנאדם שעולה לי לראש כרגע פשוט לא שווה אותי, לא שווה את זה שאני עדיין פה. כולם כ"כ צבועים, מגעילים, אינטרסנטים, אטומים ואגואיסטים. טוב, אנשים. מזל שאני הפסקתי להיות נאיבית כבר ממזמן, למדתי את הלקחים שלי על בשרי וממזמן כבר לא אכפת לי מכם. מכולכם. מבחינתי אתם רק עוד סתם... אנשים.
Need you now- Lady Antebellum
בבלוג זה
בכל הבלוגים
