אני מרגישה חרא בן אדם עכשיו, באמת, הכל מושלם ואני צריכה להרוס את זה. ועל מה אני מתלוננת? על זה שיש לי חבר.
מי ידע שאני כל כך אשנא את ההרגשה הזאת. אבל אני מניחה שזה שונה.. כי אני לא אוהבת אותו. רציתי לתת לזה צ'אנס, רציתי להרגיש ממה כולם מתרגשים
כשהם אומרים "יש לי חבר!" (ואני מניחה שאף אחד לא אומר את זה -_-). והוא כל כך משתדל ואני מעריכה את זה, אבל הוא פשוט לא יודע להיות עצמו וזה משגע אותי.
זה מגיע למצב שהוא אומר "הקפה הזה ממש טעים!" ואני אומרת "לא הוא לא" והוא אומר "אה.. את צודקת הוא לא טעים". שתבינו שהוא הציע לי רק לפני 3 ימים.
אולי אני פשוט לא מוכנה לקטע הזה של מישהו שיחבק ושירצה אותי כל הזמן, אבל מצד שני, עברו סך הכל 3 ימים וזה ממש לא נקרא צ'אנס..
לא יודעת מה לעשות.. כנראה שפשוט אצטרך להחזיק מעמד.
כנראה שהלילה לא אשן הרבה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
