אני מרגישה שאני מתאמצת מדי לפני החברים שלי, כאילו להוכיח להם ששווה להיות בחברתי.
מה שמצחיק זה שאחרי שאני חוזרת הביתה אני שואלת את עצמי "אולי הייתי קולנית מדי או חטטנית או חסרת טקט?".
זה נורא מזכיר לי שחקן בהופעה.
השחקן משחק את דמותו ואחרי ההצגה יורד מהבמה ושואל איך הוא היה ומה צריך לשפר.
בדרך כלל עושה זאת שחקן מתחיל, אבל אני מניחה שהבנתם למה התכוונתי.
בכל מקרה, כך השחקן משפר את דמותו להצגות הבאות וכך המשחק שלו נראה יותר אמין.
אני מניחה שאני פשוט בונה לעצמי מסיכה שתקדם אותי בחברה,
שיהיה לי נוח ליד האנשים שאני מסתובבת איתם וגם שלהם יהיה נוח לידי.
אני פשוט לא מצליחה להוציא את אותי האמיתית לידם ולדעתי זה נורא חבל.
אבל לבינתיים.. אני מניחה שזה בסדר.
"להיות או לא להיות, זאת השאלה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
