למה כולם אומרים שתמימות זה טוב?
תשמעו ממישהי שכן כזאת, זה לא כזה טוב כמו שאתם חושבים.
לחשוב שכל העולם מתוק וורוד וחמודי, ושכולם חסודים ותמימים ושלעשן זה רע זה לא בדיוק המחשבה הנכונה היום.
היום כל בן אדם שני מעשן וכמעט חצי מהשכבה שלי כבר לא בתולים וכבר מזמן הגענו למסקנה שאף פעם לא יהיה שלום ומי שכן חושב את כל הדברים האלו,
הוא בהחלט תמים.
אז למה אני חושבת שאני תמימה אם אני מודה בכל הדברים האלו? ככה..
- אין מצב שאני אעשן. לא בגלל שזה מזיק לבריאות או משהו, פשוט כי לא יהיה לי את האומץ. הרגילו אותי להאמין שלעשן זה רע ומזיק ושאני לא צריכה את זה. אבל מצד שני זה כמו גלגל עזר, משהו שמרגיע אותך.. זה כמו לומר אל תשתמש במחשבון במבחן אם אתה יכול בלי כאשר כולם משתמשים בו.
- כל דבר שקשור למיניות מרתיע אותי. אפילו חיבוקים עושים לי חשק לברוח מה שיותר מעצבן, אם נגיד ידיד שלי רוצה לחבק אותי. מה שיותר מרתיע אותי זה כשאנשים מספרים לי מה הם עושים עם הבן זוג שלהם.. אני לא באמת צריכה לדעת את זה.. בעיקרון זה גורם לי לחשוב דברים על הבן אדם שהם לא נכונים או מוצדקים.
לפעמים הייתי רוצה לצאת מהקופסא הזאת ולראות את העולם כמו שהוא,
רק בשביל לדעת מה אני מפסידה, בלי המשקפיים הורודים שעושים את הכל טוב ויפה,
או במקרה שלי פשוט.. מוזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
